אני שוכב במיטה, השעה פלוס מינוס אחת בלילה. המיטה הזאת לא
שלי, מושכרת על בסיס יומי. כבר כמעט חצי שנה אני ישן באותה
הנקודה, ובעוד כמה ימים מישהו אחר יבוא ויתרגל לכל הבליטות
המגוחכות שיש בה. יש לידי ערמה של ספרים. אף אחד מהם לא שלי.
אני אמור להזדכות עליהם בעוד כמה ימים. עוד לא חשבתי על מילות
פרידה. הקשבתי לספרים האלו יותר מלכל נפש חיה שאני מכיר בחצי
שנה הזאת, ואני פשוט הולך להחזיר אותם, מסודרים יפה בערימה
למישהו שיסמן איקס ויתן לי ללכת. הבגדים שלי נחים על הכיסא,
בגדים שלא שלי. ירוקים להחריד, אפילו בחושך הזה. גם עליהם אני
אזדכה, אמנם לא בקרוב, אבל אפילו הצב הכי זקן בגלאפאגוס מת
מתישהו. הפלאפון שלי מצפצף ומודיע שהוא סיים להטעין את הבטריה.
את המטען שלי שכחתי בבית לפני קצת יותר מחודש. הפלאפון עצמו
כנראה יהיה שלי, בעוד משהו כמו חמישה תשלומים.

אני אוהב גויאבה. אני לא יודע למה, אני מניח שזה בגלל שזה ריח
השמפו שלה. בכל פעם שאני מריח אותו, זה סימן שאורגזמה קרבה
ובאה. האורגזמה בדרך כלל לא שלי. אני בחור נדיב. אני די בטוח
שאם יצא לי לאכול גויאבה, אני אהנה.
יש לי שתי ידיים על החזה. אחת מהן לא שלי. שוכבת לידי בחורה
בצבע בלונדיני, הבלונד לא שלה, וגם היא לא שלי. ההוא שהיא שלו,
הוא כבר ישן מזמן, חולם כל מיני חלומות שמציגים את הידיים של
החברה שלו במקומות אחרים לגמרי. היא אמרה משהו על חוש הומור
וכריזמה, אז אני כבר לא טרחתי לברוח יותר מדי. אני לא רץ כל כך
מהר. בטח לא יותר מהר מסקס, אז מה הטעם לנסות. יש עלי שני
זוגות תחתונים. אחד שלה, השני לא שלי. כבר כמה שבועות שלא
ראיתי בית, אז בן דוד לא-שלי-של-אמא-שלי, שלח כמה בוקסרים. אני
בטוח שאין לו התנגדות לבת תשע-עשרה שמטיילת לו בתוך התחתונים.

מחר המפקדת לא שלי תזמין אותי לשיחה על המצב בצפון, ותשאל אם
ההוא מהזה שנהרג אתמול, היה חבר שלי. אני אגיד לה שהוא לא היה
חבר שלי, אבל חבר של חבר שלי. המפקד שלי יצא לשטח לפני כמה
שבועות. אני אבקש ממנה לצאת בצהריים, כדי לקנות מאה גויאבות.
היא תתפלא על הבקשה הביזארית, ואני אבהיר שכבר כמעט חודש לא
היה שום פרי בחדר אוכל. היא תגיד לי שזה לא התפקיד שלי לדאוג
לתזונה של שאר הקורס. אני אסתפק בתשובה הזאת.
מפקד הקורס שלי יכנס בערך באמצע היום ויסביר לכולנו למה אנחנו
לא מוקפצים, ולמה הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות כרגע זה
ללמוד קצת יותר חזק, כדי שהמקצועיות שלנו תעזור למדינה בעתיד,
אבל שלא נחשוב שהמלחמה הזאת לא שלנו. בערך שעה תעבור עד שאני
אבין שהמוטיבציה הזאת, היא לא שלי.

בעוד שבוע בערך, תעבור החלטה לא שלנו בממשלה ותגמור את המלחמה.
אני אחזור לבית שלי, ההיא תחזור להוא שלה, אני אחזור לניחוח
קוקוס. כמה ימים לאחר מכן כולנו נעשה כוריאוגרפיות של צבאות
אחרים באיזשהו בסיס, לא שלנו, ונקבל סיכות שלא מגיעות לרובנו.
בערך חודש יעבור עד שיציבו אותנו על פרוייקט שלא אנחנו חשבנו
עליו. אחר כך יראו אותו בחדשות, ומישהו שפסגת הטכנולוגיה
בשבילו זה השלט של המרצדס יקח עליו אחריות. הרבה זמן יעבור עד
שאני אפסיק לשבת במשרד שלא אני בניתי, על כיסא שיוצר במדינה
אחרת. הרבה זמן יעבור עד שאני אפסיק לחשוד שבוימה כאן מלחמה
קטנה, מלחמה בשביל גאולה של ג'ובניק אחד, אי שם בצפון. בכל
הודו עוד יהיו פסלים מזהב, פסלים שלי. מקדשים, תפילות, נזירים
- הכל. אני אתפלא אם לא תהיה עוד מלחמה עד אז. אני די בטוח שגם
היא לא תהיה שלי.