שהיית בשבילי עוד לפני שהגעת,
שהארת כל חדר לפני שחייכת.
שרטוט קוויך חרוט בלבי
וקולך עוד מנחה בעמקי נשמתי.
פניך שומרות אותי מחוץ לאפלה,
לבך גומר אותי ואת נפשי האומללה.
חייך שלובים בשלי לעולם
תוויך צפים, טפטוף דם על פני ים.
וקולך מנסר בראשי מחשבה,
על היה ויהיה ושקיעה רחוקה.
ועלה עף ברוח בין לילה לסתיו
ואתה עוד קורא בי, גופי נעזב.
קול ענות חלושה מעביר רטטים,
מסרים עתיקים אט אט נמחקים.
זיכרון ישן עוטף את הנפש,
תמונה יחידה, ניצוצות הרגש.
השקט נדם, וגופך נעלם
אך שמך עוד קורא לי, עוד לוחש לעולם.