כשהיום הופך ללילה והצללים מתארכים
השמש שוקעת על בתים אפורים
ונדמה שיבשו דמעותייך וגופך חדל מלרעוד
ונדמה שהזמן קפא לו, והשעות נוקפות

כן, החושך גובר כאן מכסה את הקירות
והחדר הולך וקטן על גופך היתום
הירח אורו הלבן לחדר שופך
וגופך הייגע הולך ודועך

מי חשב שפה זה ייגמר בלי תקווה לאור יום
כל-כך רחוק מהבית, כל-כך קרוב לחלום
ונדמה שלרגע את נזכרת שזאת את
ומקווה שהרגע יימשך עוד קצת

הדלת נעולה והחדר סוגר
נשמתך מרחפת מעל גוף מתפורר
מי זוכר את שמך מי זוכר את צחוקך
עם גופך גם הלילה דועך