בשמיכה שזורת זהב
מתעטפת אני
המתעבה בקרני שמש
על קצה צוק
פורשת כנפיי
שאלותיי.
משאלות לבי פרושות לפניי
נפרשות מעצמן
כמדרך מלכים
ומלכות.
טהורות משאלותיי
זכות כנהר
כעיני עולל רך
צופות.
נתמכות כעלה בגבעול
מושקות כשורש ממי עננים
גדלות, מתעצמות
משאלותיי, משאלות.
1995 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.