הכל מכירים את הסיפור הידוע,
על הפריץ הרשע והרב הכנוע.
שחייב הרשע את כלי הקודש,
ללמד את כלבו לדבר תוך חודש.

הזמן המוקצב חלף,
ולרוע המזל -
כולם בריאים ושלמים,                            
אף אחד לא ז"ל.

הרבי ההוא
מהסיפור עם הפריץ,
היה בעל תושיה,
ממש להעריץ.

הרג הוא את הכלב
ללא החלטת מועצה,
ובא אל הפריץ,
יעני, לקבל עצה.

שאל את הפריץ:
מה דין מכפיש שם אדונו?
ענה לו הפריץ:
יותז ראשו בעוונו!

אמר לו הרב
שזה מה שהבין,
וככוונת אדונו חיסל
את מי שפני אדונו הלבין.

וסיפר הרב איך הכלב החכם
למד לדבר, גאווה לפריץ,
אך בשוק, אויה,
את דברי המשרתים הפיץ.

והנמשל, רבותיי,
איננו ברור,
כי לא תמיד יודעים
מיהו מי, בסיפור.