הדרך שהיא היפה ביותר והמתגעגעת ביותר

שמך העלום, עטור
במה שדבק בך,
מה שנשאר מן העבר
אחרי פרך המסע
בעמק העכור.
נשארת בעצרנותך
מן ההושטה
והכל מסביבך עלוט עכשיו.

אני יודע
כשם שידעתי אז
שהללו מכשולים
וקטנונות
בדרך אל האמצע
שם מונח הכל
בין טלפיים מכות
ודלתיים פקועות.

לא; אינני חושב
שמן התער
ומן המשי העוטף אותו
יקונן הסוף,
יכונן הסוף,
אך לודאי בדרכנו
לא יטיבו הסימנים
על אדמת החמרה המתייבשת
אט, אט.

עליך לצפות בי,
כי מבין שיני
ומבין תהפוכות ראשי
מה שניגר
הוא ללא צליל
וללא ניגון.
הוא דומם,
ואינו צריך שיפזמו אותו.
אינו צריך שינשמו אותו.
הוא זורם בשפה בודדה
שאינה צריכה
גג ממעל
או מקלטים מלמטה,
לא תו
ולא דברי טעם והבל,
כמעט אף לא מבט.
כל הללו
מסובבים ראשך
מן הצדק שבוער בי כל כך.
רק באלמות האהבה
עליך לצפות בי
עטור פני נוסך.
שוקט, קורה כולי.
אלייך.