הלוואי שהיית כבר לידי
לחוש את נשימתך
לנשום את מלותיך
לשמוע את מצמוץ עיניך.
הלוואי שכל הימים יצטמצמו לכדי שניה
שהיא שבריר מהעבר שלי או שלך
וביחוד של שנינו ביחד.
הלוואי שהפרפרים הממלאים אותי
ועושים דרכם אל הבטן ובחזרה
בכל פעם ששמך מוזכר יהיו בי לעולם,
הלוואי ויהיה כך לעולם.
ומפחיד לחכות לרגע הזה, שכבר יגיע,
ומפחיד לדעת שהוא יתקיים,
ולאחריו כל הרגעים האהובים של עכשיו
ישאו טעם מר של מציאות שאני לא מכירה.

06/09/01, ניו-יורק, ארה'ב