יוסף ברנשטין / עין היצר |
כגייסות פרשים שחורים
אנה הם ממהרים
איני יודע.
אני בוהה במחזה
שמזין את דמיוני תשוקות,
על אהבתנו
מיטה, שתי כריות
שערך קצר עורב
וקולך ערווה מזמינה.
אולי הם מחייכים
קוראים את מחשבותי,
אלוהים כמה אני שקוף
ואין מחבוא
מעין היצר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|