לא זכיתי באור מן ההפקר,
לא בעור פיל, לא בשיני נמר.
האמת, לא זכיתי בדבר,
וכשפי השאול נפער,
ומילים זורמות דרכי כנהר, (כולי נמהר)
ניתן לראות דרכי את כל מה מכוער ונבער.

האיש הזה, לא יכול לנשק, כי יש לו פצעים בפה,
הוא לא יפה, וכל גופו חלש רפה,
גל עצמות, שיער גוף עם עצמאות,
עיניים שתמיד מחזיקות דמעות,
עיני נץ, עם עיניו ירוצץ
את גולגולתו וגופו לאור ירח, נוצץ.

אני יודע בביטחה שאף אדם לא רוצה לגעת בגוף זה באהבה,
אני מלטף את הבטן ומתבייש מעט
שאני זה אני
ואני אוכל, שותה ויוצא החוצה.

החלפתי את הרחמים העצמיים בשינאה עצמית
כי התחלתי לקחת אחריות,
עברתי מהתבגרות לבגרות.