|
הרוח שוב הרעידה את פעמוני החורף
צילצול העננים הלך והתגבר.
שמיים אבלים לבשו אפור עד עורף
הלילה אין ירח ואין כוכב אחר.
בלהט החיכוך בין חלקיקי עונות -
שם נוצר כאב והוא עודנו חם.
משמה הם באים - זרמים של מנגינות
והמילים המותכות נמזגות לתוכם.
כשגג העיר הסתיר לי את חיוכי האור
הקמטים שבפנייך נעלמו אל תוך מוחי.
כשמחשבות פרחוניות התבוססו בקור
פעמוני החורף שוב הרעידו את רוחי. |
|
|
בבה"ד אחד,
בנשקייה, בדידות
אלוהים. יש
עמדות שמירה
יותר טקטיות
בבסיס הזה, אבל
בכ"ז מצאו לנכון
לדפוק צוער
אומלל בנשקייה.
לא משנה, מה
שמשנה זה שיש שם
ימבה כתובות על
הקירות ומדי פעם
את הציור
האוקייז'ונלי של
הבחורה הערומה
שצייר איזה
מאונן. ובשמירה
אחת, הייתי
משועמם פחד,
לקחתי טוש
והלבשתי את כל
הבחורות. הא הא
הא! הלאה
המאוננים!
- סג"מ פסיכי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.