|
גפררי אותי הלילה
והציתי את ראשי
כילדונת שלא די לה
הבעירי את נפשי.
וכמו גפרור זמני קצר:
גופי נבער אני נגמר.
ומה מחר?
שוב אנשור כעלה מרוחק -
מרוקן ממשקל, נידח ובודד.
ואיש לא יראה את קולי כשאזעק -
בנופים עזובים לשלכת אין הד. |
|
|
רגע, כאן אני
אמורה לכתוב
משהו מתחכם כזה,
נכון?
אמממ...
שנייה... החיים
זה כמו לק. הם
צבעוניים.
אורטל הפרחה,
ברגע של הארה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.