השורה האחורית.
ואתה מבין את ההפרש בין סיפורת לשירה.  אתה ממתיק את הקפה.
התרגלת שלא, אבל לפעמים, אתה רוצה לשכוח את כל מה שאתה יודע.
הפכת סכמטי.

לעשות הכל בדרך מסוימת, להתברג לכורסת האישיות שלך באי נוחות
מופרזת.  זו לא טריטוריה טבעית בשבילך, אבל מתאר הריפוד תואם
את קונטור התחת שלך.  זה לא מזין לראות טלויזיה, אבל הרגל נעשה
טבע.
שתי לגימות מהירות, רוויות בגבישים מתוקים שאפשר לנשוך.  סוכר
מתפצח לך בין הטוחנות כמו פולי קפה דרך סכיני המטחנה.  לא.
כמו גרעיני דגן פחוסים בין אבני ריחיים.
 
ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש.  
ציטטה מגב שקית המשווקת תורה ואלכוהול.  ההבדל הוא בזיקוק.  
בין כל ניתוק לזיווג מהעט אל הדף מתריסות עשרות של שניות,
מצווחות באלימות כמו אזעקת שריפה בנסיעת מעלית של בניין בוער.
לא.  
כמו פעמון על כידון האופניים הראשונות שלך, בלי גלגלי עזר, אבא
מחזיק - לא מחזיק במושב.  
 
בפרוזה זה קל יותר, מתגמל פחות.  פואמה אתה צריך להסמיך לכדי
רכז מתוק ומצומצם.  אתה הופך את הדף ומבין שמוטב לך להתחיל
לסרטט תכנית לחיים האלה שלך מאשר לתכנן את העמוד הבא או את שאר
הערב. לצאת מתבנית, להיכנס.  ללגום את המשקה, לצקצק.  
להקשיב למישהו מקשיב למישהו אחר, בלי רצון, מחכה שיסתלק כבר עם
רצועת הכלב שלו ובקצה עוד זוג אזניים עייפות, וקר להן.  

תעבור פנימה.  אתה קופא מקור, אבל הנוחות המאולצת מרתקת אותך
לכיסא העץ המרובע, המצופה סינתטיקה לבנה ופלסטית של פורמאיקה.
בפנים הדף מוצב גבוה יותר.  גם הכיסא.  על הבאר זווית העט
מתחדדת והכתב שלך משתנה.  גם הסגנון.  אצל הכלב השיער סומר
מקור, לפינגווינים משוח שומן על הפרווה.  חסיני כפור אנטארקטי.
טורפדו אוקיאנודינאמי.  

תנסה לחשוב על תכנית.  הפה שלך רק מתמלא עשן בטעם לוואי של
אניס.  לא שתית היום, זה רק זכרון ישן שנפלט לדוגמה חושית.
תיווכח שוב ועוד שמצטברים לך חלומות עטופים בתחושה של מחנק.
חלונות מכוסים בשכבה של אבק.  

כשאתה מספר אין צורך לברור מילים בנפה.  אתה חופשי לשדך אותיות
כמו שאף אחד לא מכיר, אבל בחופש יש לנהוג זהירות יתרה.  הוא
נוח להתפוגג, ולא מתחשק לי להישאר בודד שוב.