מה ביקשתי בסך הכול,
כבר אין כוח להרים את הקול.
אהבה מהמשפחה, זאת
בקשה כל כך גדולה?

עדיף כבר לעבור הכול לבד.
כשאני מדבר עם חברים, קשה
להם בכלל אותי להבין.
לא מבינים שהכול נמצא אצלי
עמוק, עמוק מבפנים.

מנסה לשכוח מכל הצרות, אבל
קשה לי את עצמי לבנות.
בכל פעם שהאושר לחיים חוזר,
ישר הדיכאון חוזר ולא מסכים
אותי לשחרר.

כשהרוח מדברת, כבר קשה לי
להבין את מה שהיא אומרת.
לוחשת לחישה ארוכה וחדה,
אך לא כל כך ברורה.

מנסה להסביר, שהמשפחה הם
לכל החיים. אבל למה אני זה
שתמיד אותם צריך להבין...