כשאתה ילד,
אתה פשוט מה שאתה.
ללא תחפושות,
ללא כיסויים.
בלי להתחבא, בלי להסתתר.
בלי לנסות להיות מישהו אחר.

כשאתה נער,
אתה מה שרוצים שתהייה.
כזה ליד אחד,
אחר ליד אחר,
ורק כאשר אתה לבד,
אתה מי שאתה באמת.

כשאתה מבוגר,
אתה מה שאנשים רצו שתהייה.
אתה אינך אתה יותר,
אתה ההשפעה של אנשים עלייך.
אתה לא יודע מה אתה באמת,
אתה לא זוכר איך זה להיות עצמך.

כשאתה זקן,
אתה מצטער על כך
שלא היית עצמך,
שנתת לאנשים לשנות את מי שאתה.
אתה מצטער על כך,
שבזבזת את חייך
בלנסות למצוא חן בעיניי אחרים.
שכל כך ניסית, עד שהפכת למראה,
מראה של כל האנשים שסבבו אותך.

ואז אתה נזכר בנער, בילד שהיית.
בכמה שטוב היה לך להיות עצמך,
כמה נחמד שזה הרגיש.
ואז אתה מבין - שכל חייך בוזבזו
בניסיון להיות מה שאחרים מצפים,
ושאת שנותיך הטובות ביותר,
בזבזת כקליפה ריקה.