העבר נפתח בידיה כמניפה
עתה היא מתעטפת בו
והנה שוב הוא במקומו על השולחן
בינינו

כמה היא נזכרת!
(ויש במה להזכר - חצי חיים)
הייתי רוצה לקלף את הזמן ממנה
ולצפות בה, כבסרט

והעתיד מתנפל עלינו מאחור
ממש כמו בים,
כשהיא לימדה אותי שגלים גבוהים טוב יותר
לפגוש עם הגב, ולשחות מהר קדימה,
אל הגל הבא...
ובעמוקים תמיד שקט יותר.

אנחנו רחוקות מהים עכשיו -
את בחלוק שלך, על כוס קפה
מופתעת למראה ערימת הזכרונות בפנייך.




26.07.2005