|
העבר נפתח בידיה כמניפה
עתה היא מתעטפת בו
והנה שוב הוא במקומו על השולחן
בינינו
כמה היא נזכרת!
(ויש במה להזכר - חצי חיים)
הייתי רוצה לקלף את הזמן ממנה
ולצפות בה, כבסרט
והעתיד מתנפל עלינו מאחור
ממש כמו בים,
כשהיא לימדה אותי שגלים גבוהים טוב יותר
לפגוש עם הגב, ולשחות מהר קדימה,
אל הגל הבא...
ובעמוקים תמיד שקט יותר.
אנחנו רחוקות מהים עכשיו -
את בחלוק שלך, על כוס קפה
מופתעת למראה ערימת הזכרונות בפנייך.
26.07.2005 |
|
|
החיים שלי הם לא
חיים!
אני מחפש הגדרה
אחרת...
אולי תקופה
להעביר בה את
הזמן?...
לא!
זה ארוך מדיי
בשביל מה שאני
באמת עושה!
להב בן לאדן, לא
עושה כלום, כל
הזמן, ממזמן!
וגם זה יותר
מדיי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.