נילי אוישיה / מוזה בדרכים |
על סף התהום,
כמו פסל בזלת
בוהה במרום.
בזרוע קנקן
עם תמצית היקום,
הולכת מכאן
היא כל רגע לקום...
אל שביל הירק
על גב הכוכב,
למהול את הקרח
בערך נשגב.
האם את קוסמת?
אולי את פיה?
האם את קיימת?
אולי אשליה?
כמו פטמורגנה
קוראת למרחב,
עזבי אותי אנא
אני כבר אכזב...
ארסניי 3/8/04
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|