עומד מולי איש
לבוש בשחור
במראה הוא מביט
מבטו לא פוסק מלחדור

מסדרונות של זכרונות
כמו סרטים רצים
אצלו במחשבות

ואת כל כך קרובה
אני יכול להציץ ולראות
ואם זאת
כבר שנתיים...
מי אמר שרחוק מהעין...
הפכתי מפלצת רגשות
הן אומרות, שאין לי בכלל
שכולי חומות

הלילה היית לי לסיוט
ראיתי אותך ופחדתי
אלוקים יודע למה
את זאת שצריכה לפחד
מזעם ליבי
כמו גל ענקי
שכל יום שוטף אותי
בשצף לבן ומריר
צורב את עיני
ואני טובע שוב מחדש
בים ההוא בים שלי
בים שפעם את הצלת אותי