אתה ואני
יש לנו כלום,
כלום בתולי ופרוע כזה
שרק נוצר ומחולל סערה קטנה, שרק גדלה למערבולת ריקה מסחררת.
הכלום הזה עוטף אותנו כמו שני גלמים של פרפרים,
שכל אחד יפרוץ בכנפיו את בית המשי השביר שלו ויעוף לכיוון אחר,
וישאיר שובל של רוח שאפילו העלים לא מרגישים.
יש לנו סערה של רגשות שקופים שעפים באוויר הפתוח שאף אחד לא
רואה,
בטח לא אנחנו.
אנחנו רק מרגישים אותם חודרים לנו דרך הזיעה, הנקבוביות,
האיברים המתנגשים כשאנחנו מזדיינים בחדר הסגור שלי עם חלונות
פתוחים,
ומציבים להם חומות נעולות
כדי לא להרגיש שכל מה שיש לנו
זה כלום. |
