קפיצת ראש למעיין המחשבה
מסתובב מנסה לחוש באפלה
נתקל בזכרון ילדות ישן
שדון סגול לוחש צא מכאן.

דשא שוכב על אדמה רטובה והאור עומד גאה בשמיים
אני שם כף רגלי והים נפתח לשניים, הוא נוגע
ובעצם אני עומד מול עצמי כשחושך בעיניים, וטובע.

נשכב על כר דשא רך
ונופל שבי למחשבות שלך, שבראשי
ושוב הוא לוחש צא מכאן, זה כבר לא אנושי.

פרח חושק לכיוון השמש והאור עומד גאה בשמיים
אני שם כף רגלי והים נפתח לשניים, הוא נוגע
ובעצם אני עומד מולך כשחושך בעיניים, וטובע.