הנני בזאת להביא בפניכם ההורים מידע חיוני זה, אשר עשוי להאיר
את עיניכם בדברים שרבים וטובים טועים בהם מחוסר ידע, ויוכל
לסייע לכם בבחירת מוהל לבנכם הרך הנולד.

ובכן הורים יקרים: ברית המילה זוהי המצווה הראשונה שנצטווה בה
אבי האומה אברהם אבינו עליו השלום, כפי שמצוטט בתורה בפרשת לך
לך. מצווה זו ניתנה לעם ישראל ובוצעה ע"י אברהם וצאצאיו, מאות
שנים עוד לפני שניתנו שאר המצוות - שמניינם הכולל תרי"ג (613)
- לעם היוצא ממצרים על הר סיני. ומכאן חשיבותה הבלתי מעורערת
והערכתה של מצווה ראשונה זו ע"י עם ישראל, לאורך כל הדורות.
אותיות המילה "ברית" שמניינם הוא 612, טומנים בחובם את חשיבותה
של מצוות ה"מילה", ללמדך ששקולה מצות ה"ברית" הראשונה, כנגד כל
שאר 612 המצוות הנוספות הכתובות בתורה.

זה 3718 שנים שעם ישראל מקיים את מצוות המילה לאורך שנות
ההיסטוריה שלו, ביום השמיני להולדת הבן. ברית המילה הוא הברית
אשר כורת היהודי עם בוראו, ובכך נכנס הוא בכלל קדושת העם הנבחר
תיכף וסמוך להיוולדו.

בעשרות השנים האחרונות עם התפתחות הרפואה והמדע, גילו החוקרים
את תועלתה הרפואית הגדולה של עריכת ברית המילה, דווקא בגילו
המוקדם של התינוק. הברית מתברר, מונעת מספר מחלות מהנימולים,
כמו"כ סיבוכים או תופעות העלולים להיווצר אצל אלה אשר לא
נימולו.

בעקבות כך התפתח בארה"ב דיון ציבורי מקיף לאורך השנים, בין
הרופאים הלא יהודים, האם מומלץ לערוך ברית לתינוקות מבחינה
רפואית או לא. כמו"כ, אחוזים גבוהים מאוד מהאוכלוסיה הלא
יהודית במדינות ארה"ב ומדינות נוספות, החליטו למול את בניהם.

המסקנה הסופית של הרופאים בדיוניהם - כפי שהתפרסמה בביטאונם -
הייתה, כי על אף היתרונות הרפואיים הגדולים הבלתי מעורערים של
המילה, אין זו סיבה מספקת להכניס תינוק בן ימים ספורים לניתוח
מכאיב ולהקיז מדמו, אך ורק משום חשש לסיבוכים העלולים אולי
להיגרם לו בשנותיו הבוגרות, אם לא יכרתו את עורלתו.

אי לכך, אומר אני לכם הורים חביבים:
הורה, אשר בכל זאת החליט להכניס את בנו הרך - אשר זה עתה יצא
לשאוף לריאותיו הקטנות את אווירו הצח של העולם - לברית, ברור
ללא ספק כי החלטתו לעשות כך, היא אך ורק בשל הכרתו העמוקה
בערכה ובחשיבותה של מצוות ברית המילה, כפי שניתנה לנו ע"י
הבורא בתורה, והקשר האמיץ בו קשורים נימי ליבו ונפשו במסורת
ישראל רבת השנים. ובהכניסו את בנו בבריתו של אברהם אבינו כדת
וכהלכה, יודע הוא כי בכך נכנס בנו בקדושת עם ישראל, ונקשר
בברית לאביו שבשמים.

כלפי מה דברים אמורים:
זה לא סוד, שבשנים האחרונות מתקיים דיון ציבורי בישראל מע"ג
העיתונות, על מהותה של ברית המילה, מהן תועלותיה הבריאותיות,
והאם יש סיבה רפואית לעשותה. כמו"כ ניסוב הדיון על אופן עשיית
הברית, האם לעשותה כמקובל מדורי דורות אצל מוהל מיומן, הבקי
בעשיית הברית על כל פרטיה ההלכתיות, ואף בכל חלקיה המקצועיים,
ביעילות וזריזות, וכפי שנימולנו אנו ואבותינו. או שמא להעדיף
רופא אשר רכש תואר ברפואה הכללית ובתפקודו של גוף האדם, אך
לרוב, אינו מתמצא במיוחד כמו המוהלים בחלקי מקצוע המילה על כל
פרטיה, ובוודאי שלא בפרטים ההלכתיים ודקדוקי המצווה - שהיא היא
הסיבה העיקרית לעריכת הברית בכלל - שרוב הרופאים אינם שמים דגש
מיוחד (בלשון המעטה) על חלק עיקרי זה של הברית.

תחילתו של דיון זה  היה, עם כניסתם של מספר רופאים אשר ההצלחה
בתחום הרפואה לא האירה להם פנים, לתחום המילה, רופאים אלו
החליטו לנסות את מזלם בעריכת בריתות. בשביל להגדיל את מספר
לקוחותיהם מהציבור הכללי, שמו להם למטרה לטפטף לתודעת הציבור
מע"ג דפי העיתונות, את הפחד הגדול שיש להם לחשוש מלקיחת המוהל
השגרתי והמקובל, ואת עדיפותו של הרופא (המתחיל בהתמחותו זה לא
מכבר בעשיית בריתות) על פני המוהל (בעל הוותק והניסיון הרב),
ולהסיט את דעת הקוראים מן ההיגיון הפשוט, שההבדל בין רופא
למוהל לגבי ברית מילה, הוא כהבדל שבין רופא כללי המתמחה
בכלליות בבריאות האדם, לכירורג מנתח שהתמחה והתנסה רבות בעריכת
הניתוח הספציפי שאותו מבקש הפציינט לעבור.

ובכן אני ממשיך:
שתי הטענות העיקריות שאותם העלו הרופאים בהתנצחותם מול המוהלים
הם
1. כאב התינוק.
2. התנאים הסניטאריים.

בטענה הראשונה העלו הרופאים את המיתוס, שבברית הנעשית ע"י רופא
נמנע סבל התינוק כביכול, לעומת הסבל "הרב" הנגרם לתינוק ע"י
ברית אצל מוהל.
וע"כ אשיב:

ראשית על כל הורה לזכור, כי גם מי שיבצע את הברית בהרדמה מלאה
כללית או מקומית, לא ימנע את הכאב שיחוש התינוק מיד לאחר שתפוג
השפעת ההרדמה, במשך כל הימים שלאחר הברית עד להחלמה.
בנוסף לכך, הזרקת חומר הרדמה לתינוק בן שמונה ימים, לבד מן
הסיכונים הכרוכים בכך (שזוהי אחת מן הסיבות - והעיקרית שבהן -
שרופאים נמנעים מלערוך ניתוחים שסובלים דיחוי, לתינוקות בגיל
זה) עצם ההזרקה גורמת סבל לא קטן לתינוק, מה גם שהחומר עשוי
לצרוב ולגרום כאב, לבד מהסיכון להופעת דימום תת עורי שקשה
לעוצרו, ובכלל כל נושא ההרדמה מאריך ומסרבל את פעולת הברית אשר
אמורה להיות פעולה פשוטה ומהירה נטולת סיכונים וסיבוכים,
ומסיבה זו אותם רופאים עושים את "טקס ההזרקה" בחדר צדדי ללא
נוכחות בני המשפחה ע"מ להסתיר מהם את כל הפעולות המתרחשות שם,
וחלקם אף מבצעים חלק ניכר מהברית בחדר ומותירים רק את חלקו
האחרון של הברית לעשות לעיני הקהל המתפעל מ"זריזותם" לכאורה
בסיום הברית במהירות, בלא לדעת שרוב פעולות הברית כבר נעשו שלא
בנוכחות הקהל, טרם הברית.

לעומתם, מוהל מיומן הבקי במלאכתו, ייגש מיד בזריזות לעצם
הברית, כך שתוך שניות ספורות התינוק כבר מוצא את עצמו לאחר
הברית, וראה זה פלא! ללא כל התהליך הארוך והמשגע של דקירות
והזרקת חומרי הרדמה למיניהם, התינוק שליו ורגוע תיכף לאחר
הברית, גם ללא שהשקוהו ביין! ודרך אגב נתינת היין מכוס הברכה
בפי התינוק, אינו בשביל להרדימו כמו שמקובל בטעות לחשוב, אלא
זהו מנהג וותיק ע"פ הקבלה והסוד, ונעשה לתועלת נשמת התינוק,
אשר נוהגים המוהלים, להכניס טיפת יין בלבד או מיץ ענבים לפי
התינוק, בשעה שאומרים "ואומר לך בדמייך חיי", אלא שמוהלים
מנוסים, יודעים לנצל את מתיקות היין או מיץ הענבים, להרגעת
התינוק ע"י מציצתו, כידוע, שסגולת הגלוקוז שבסוכר להרגיע.

טכניקה זו, היא רק אחת מן הטכניקות הרבות שבהן משתמש המוהל
המקצועי להרגעת התינוק, כמו נתינת גלוקוז לתינוק טרם הברית
במועד הנכון, או עטיפת התינוק והחזקתו בצורה הנכונה בכל מהלך
הברית ולאחריו, כמו"כ החומרים שהוא מחדיר לחבישה שבה הוא חובש
את המילה, צורת החבישה, או המלצה להורים לתת לתינוק 21 2-2 סי
סי אקמול כשעה לפני הברית ובשעות שלאחר הברית, או המלצה להורים
המעוניינים למרוח משחת "אמלה" באזור הברית כשעה לפני הברית.
ועוד רבים הידועים למוהלים, כל אלו יביאו את התינוק לשלוותו
המלאה, וברוב הפעמים ישקע התינוק בשינה מתוקה בשעות שלאחר
הברית. ועל טענת "הטראומה" שנגרמה כביכול לתינוק בשניות ספורות
אלו של הסרת עור הערלה אשר עלולה להשפיע עליו לרעה במהלך
שנותיו המאוחרות, אין בלבי ספק - אומר המוהל יחזקאל - שרגעים
אלו בוודאי ישפיעו רבות על מהלך חייו של התינוק, כפי שהשפיעו
עלינו ועל מיליונים רבים של יהודים שנימולו כדת וכדין במהלך כל
הדורות, להיותם יהודים טובים הנאמנים לאביהם שבשמים. ספק רב?
אם התינוק יזכור רגעים אלו, אך ללא ספק יזכור לטובה את אביו,
שהכניסו בברית כשרה עם אביו שבשמים, ע"י מוהל מיומן שהקפיד על
כל פרטי המצווה והלכותיה ע"פ התורה. אך ספק רב אם יסכים אותו
תינוק למחול לאביו, על "טראומת ההזרקה" המיותרת שנגרמה לו, ועל
עריכת הברית הלא כשרה, שערך לו הרופא שלא הקפיד על פרטי המצווה
ע"פ התורה, ולא הכניסו בברית עם אביו שבשמים, (ולעיתים אפי'
בדיעבד יצטרך התינוק לעבור הקזת דם נוספת ע"פ ההלכה) ולא עשה
יותר מאשר פעולה כירורגית הנקראת בשם "כריתת עורלה", אשר אין
בה שום אלמנט של אקט דתי והלכתי, ואף נחיצותה הרפואית מוטלת
בספק רב כנזכר לעיל.

וכעת , אני ניגש לטענת ההיגיינה הנפוצה, ובכן, אני ניגש לשלב
המעשי של הברית על כל פרטיו, כפי שאמור להתבצע ע"י מוהל מיומן,
(כך אני מקפיד לעשות, וכך גם עושים כפי הידוע לי ידידי המוהלים
המנוסים).

(כמובן שלא אכנס לכל הפרטים המקצועיים שבעניין ובשביל כך אדרש
לחבר ספר שלם, אך אנסה להתייחס אל הפרטים שנוגעים אל נושאנו
שהוא נושא ההיגיינה).

ראשית עלינו להבין, שמצוות הברית כוללת שלש פעולות שמרכיבים
אותה, והם 1. חיתוך. 2. פריעה. 3. מציצה.

כל שלשת הפעולות הינן חלק בלתי נפרד ממצוות הברית, וכולן ניתנו
למשה רבינו בסיני בקבלו את התורה, וכך נהגו עם ישראל במשך כל
הדורות.

1. החיתוך ייעשה על ידי כלי מילה סטריליים, המחוטאים במכשיר
"אוטו קלף" - זה המשמש את המרפאות ובתי החולים - לחיטוי יסודי
של כלי המילה, הארוזים באריזה אטומה מעת הכנסתם לחיטוי ועד
לעריכת הברית. ברור כי גם התחבושות המשמשות את המוהל והמשטח
עליו מונחים הכלים, יהיו סטריליים.

2. פעולת הפריעה שהיא גילוי העטרה, תיעשה ע"י שני שפיצים
קטנים, הבולטים משני ציפורני אגודלי המוהל.

פעולת הפריעה, אינה יכולה להיעשות כראוי שלא ע"י הציפורניים.
ברור, כי על המוהל מוטל לתחזק את ציפרני אגודליו בצורה כזו,
שיהיו - קודם כל - קשיחים וחזקים דיים ולא שבירים, ע"מ שיוכל
לבצע בהם את הפעולה כראוי. ושנית, שיהיו כמובן נקיים תמיד
ומצוחצחים משמץ לכלוך, והיות ופעולת הברית העדינה והמהירה,
אינה יכולה בשום אופן להיעשות כמו שצריך ע"י כפפות, שמסרבלים
את כל הפעולה ומאריכים אותה, ויוצרים צורך לשימוש בפעולות
וכלים נוספים, המיותרים והמזיקים, ומה גם שהכפפות יכסו את
הציפורניים ופעולת הפריעה לא תוכל להתבצע כראוי. (ואינני מכיר
עדיין שום מוהל, אף מהמומחים ביותר - שמקפיד לעשות את הברית על
כל פרטי המצווה בזריזות וביעילות - המשתמש בכפפות, למעט רופאים
שאינם מקפידים על כל חלקי המצווה, ומשתמשים במכשירים רפואיים
שונים ומשונים) ע"כ ברור כי על המוהל לדאוג קודם כל שכל
ציפורני ידיו יהיו קצוצים לפני הברית, ועליו לשטוף היטב את
ידיו טרם הברית בסבון נוזלי שהוא גם חומר חיטוי כמו "ספטל
סקראב" וכדו', כן עליו לשפשף את ידיו המסובנות ואת ציפורניו
הקצוצות ותחתיהן, במברשת מיוחדת לכך, להסיר ולקטול את שארית
החיידקים. כמו"כ עליו לשטוף את ידיו בחומר חיטוי נוזלי כמו
אלכוקסידין וכדו', (כל החומרים הנזכרים הינם בשימוש במרפאות
ובתי החולים) שיחדור לכל אזורי ידיו וישאיר אותם סטריליים,
תיכף כשניגש לעריכת הברית.

וכעת - ניגש לחלק השלישי והאחרון של הברית, והוא:

3. המציצה - המציצה אמורה להיעשות עפ"י ההלכה בפה דווקא, וע"כ,
כדי למנוע מגע ישיר של פה המוהל עם הברית, משתמש המוהל בשפופרת
זכוכית סטרילית כמובן, המכילה בתוכה צמר גפן, המפריד בין פיו
של המוהל לברית, כך מתבצעת המציצה כהלכתה כיום, ע"פ הוראת
גדולי הרבנים בזמנינו, ואף רבנים בדורות הקודמים הורו לעשות כך
(כמו החתם סופר).

מוהלים המשמשים בציבור החרדי, המקפיד בד"כ לעשות את המציצה בפה
ללא שפופרת המפרידה, וטעמם עימם שאינם רוצים לשנות את צורת
קיום המצווה מהאופן המדויק בו קיימוהו דורות קודמים, על אף
שכולם מודים שדבר זה אינו מעכב את המצווה, וניתן ע"פ ההלכה
לעשות את המציצה בשפופרת, ומסתמכים הם על הכתוב "שומר מצווה לא
יידע דבר רע", ועל הניסיון העשיר של עם ישראל לאורך הדורות
הרבים שקיום המצווה באופן זה לא גרם למכשול ותקלה. מוהלים
בציבור החרדי, יבצעוהו באופן זה, וכך גם אני נוהג כאשר אני
יודע שרצונו של אבי הבן שאעשה את המציצה ללא מפריד. ברור שמוהל
שעושה מציצה באופן זה, עליו לדאוג ראשית לתחזק את שיניו שיהיו
תמיד נקיות ומצוחצחות, ולהקפיד ע"כ ביתר שאת לפני הברית, וכן
לשטוף את פיו ושפתיו באלכוהול וכדו' לפני הברית, ובוודאי כי
עליו לדעת בבירור כי אין בפיו פצעים או חיידקי מחלה פעילים,
העלולים להדביק את התינוק ח"ו, ועליו לערוך בדיקות ע"כ כנדרש.
בדיקות כאלה ואחרות, ואף חיסונים שונים, נדרש כל מוהל - ע"י
וועדת הפיקוח על המוהלים מטעם משרד הבריאות - לעבור, כפי שנדרש
כל רופא או אדם המשמש בשרות הרפואי.

ולסיום: בכדי לשבור את המיתוס, שכביכול הנהירה אחר הרופאים
לבצע אצלם בריתות, היא בטוחה, ומנועת סיכונים וסיבוכים, יותר
מאשר עריכת הברית אצל מוהל וותיק ומנוסה, אצרף פה דוגמאות מספר
של מאמרים ומחקרים, המוכיחים את ההיפך דווקא. כתבות. ואוסיף,
שההוכחה החזקה ביותר לדעתי שהדבר אינו נכון כלל, וזו רק תוצאה
של תעמולה של רופאים אינטרסנטיים. היא, שרוב הרופאים ואף
הגדולים ביותר, ובכללם הכירורגים שמבצעים פעולות כירורגיות
מורכבות מידי יום, ייקחו עבור עריכת הברית לבנם או לנכדם דווקא
את המוהל הוותיק והמיומן. כי הם אלו שבאמת יודעים שזוהי הבחירה
הטובה ביותר עבור הרך הנימול.
וע"כ יכול אני אישית להעיד כי רופאים גדולים וטובים בחרו
בשרותיי כמוהל מוסמך.

וכעת אני מבקש להתייחס לעוד מס' נקודות, המוזכרות לרוב בכתבות
שונות בעיתונות הכללית.

1. זיהומים בדרכי השתן 2. דימום 3. עצירת שתן. 4. הפרשות. 5.
קוסמטיקה.

חשוב לדעת כי זיהומים בדרכי השתן אינם נגרמים לתינוקות עקב
ברית מילה (כפי שמקובל להאשים מיד את מבצע הברית) והראיה לכך
היא המחקרים שמוכיחים כי שכיחות הזיהום בדרכי השתן אצל בנות
(שלא עוברות ברית) גבוה מאצל בנים בכלל. ומחקרים אלו אף
הוכיחו, כי אחוזי זיהום בדרכי השתן (במשך השנים) אצל גברים
נימולים, הינם נמוכים בהרבה מאצל גברים שלא נימולו, אמת כי
הוכח גם שיש עליה אם כי לא גדולה, בזיהום בדרכי השתן בתקופה
שבו עברו התינוקות ברית, לעומת התקופות המאוחרות יותר בחייה
וזה גם הגיוני שמקום חתך הברית עד להחלמתו עלול לפתח זיהום.
ויש להקפיד על כללי היגיינה מיוחדים, בטיפול בתינוק בתקופה
שלאחר הברית, כפי הוראות המוהל.

כן על ההורים לדעת, שבכל מקרה, גם באופן שטיפלו במקום הברית
בהגיינה הרצויה, ודאגו לחיטוי המקום, תהיה תמיד במקום הפרשה
מינימלית לבנה-צהובה, הפרשה זו אינה מעידה על זיהום, אלא זוהי
תופעה טבעית ושגרתית של ריפוי החתך, ההפרשה תיעלם עם איחוי
מקום החתך שבוע עד שבועיים לאחר הברית. כמו"כ, עד לאיחוי המקום
אתם עלולים למצוא מעת לעת טיפת דם על הטיטול, אין זה דימום
המצריך טיפול, (למעט מדימום שלא פוסק בשעות שלאחר הברית,
שבוודאי דורש להזעיק מיד את המוהל). כמו"כ המקום ייראה אדום
ונפוח, הנפיחות וכן הגוון יפחתו במשך השבועות הבאים, עד
שייעלמו לגמרי.

כן יש להבין, כי כמו בכל חתך בגוף האדם - שנגרם כתוצאה מניתוח
או פציעה - המשאיר אחריו בד"כ צלקת, גם באיזור הברית תיוותר
צלקת, אשר בתקופה שלאחר הברית, תהיה מאוד בולטת ומכוערת, מקור
חיבור עור האיבר עם עור הפריעה יהיה ניכר בנפיחותו ובגווניו
השונים. לעיתים אף ייראה כאילו האיבר אינו עומד בצורה ישרה,
והוא נוטה להתעקם לאחד הצדדים, או אפילו עלול פי השפכה להראות
מסובב מעט בכיוון סיבוב השעון לימין או לשמאל, דבר הנוצר בד"כ
מסיבת הבצקת שנוצרת במקום, או בשל האיחוי והריפוי, שלעולם לא
יהיו סימטריים בתנאים בו מחזיקים את התינוק לעיתים לימינו או
לשמאלו. אך כל אלו, בתנאי שהברית נעשתה כשורה, בחיתוך סימטרי,
בפריעה, וחבישה ישרה ע"י המוהל המקצועי, כל אלו יסתדרו במשך
הזמן ומספר שנים החולפות, ובפרט כאשר הילד יתחיל ללכת על רגליו
בשנים שלאחר מכן, שאז רוב העסק יתיישר ויסתדר, כן תינוקות
שמנים או בעלי אבר קטן וכיס גדול וכדומה, שלעיתים לאחר הברית
ייראה האיבר שוקע בפנים או מתכסה ע"י העור מסביבו. באופן
שהברית נעשתה כשורה בחיתוך מספיק ובפריעה נכונה,  הדבר יסתדר
עם השנים, ועם תחילת הליכתו של הילד על רגליו. וחשוב לכם
ההורים לדעת שאין למהר ולרוץ לתקן באופנים אלו, שעשויים להסתדר
מאליהם עם הזמן, ולהראות באופן הרצוי ביותר. ועצה טובה לכם, אל
תשיתו ליבכם לכל אמירה כזו או אחרת של רופא או אחות בקופת
חולים, אשר רובם המכריע אינו מבין כלל בנושא, ומלחיץ את ההורים
בחינם ממש על לא דבר, כפי שאני יודע ממקרים רבים שבאו לידי,
מילדים שנימולו ע"י מוהלים טובים שונים באופן מצוין ללא ספק
כלל, ובאם בכל זאת אינכם שקטים, לכו אך ורק למוהלים המתמצאים
בנושא ואולי אף אורולוגים אמורים להתמצא.

אך זאת תדעו, כי באם בשעת הברית הדברים לא נעשו כשורה בחיתוך
מספיק של הערלה, ובמצוות הפריעה, עלול להיווצר מצב, שבו יישאר
עודף עור, ובמקרה זה, מצבה הקוסמטי של העטרה המכוסה תבלוט
לעין, (דבר ששכיח בד"כ אצל הנימולים אצל רופאים שלעיתים לא
מקפידים על חיתוך מספיק ופריעה כנדרש) ובאופן זה העניין לא
יסתדר מעצמו עם השנים, והדבר יצריך תיקון הברית.

בקשר לחבישת הברית לאחר המילה, יש לדעת, כי מוהל מיומן יידע
לחבוש את המילה בצורה ובסוג תחבושת שתבטיח זרימת שתן תקינה
לאחר הברית, וכמובן שידריך את ההורים על האופן שבו יוכלו לפקח
על כך, וכשנדרש יידע המוהל לסלק את החבישה שעות מספר לאחר
הברית.

סוף דבר!

ראוי לזכור כי ברית המילה הינו האקט הכירורגי (הדימוי הוא אך
ורק לשם השוואה לפעולות כירורגיות אחרות, ולהמחשה, ולא לקביעת
שם שאינו הולם את מצוות הברית) הנפוץ ביותר בעולם כיום, שלא
לדבר על מספר המילות הרבות שנעשו לאורך כל שנות היסטוריית העם
היהודי. ואעפ"כ מחקרים מוכיחים כיום, כי אחוזי הסיבוכים
בבריתות הינם ממש אפסיים, הגם שהפעולה נעשית בתינוק רך בן ימים
ספורים, שאף מערכת החיסון שלו אינה מפותחת דייה. לעומת זאת,
אחוזי הסיבוכים בפעולות כירורגיות אחרות, הנעשות בגילאים
מאוחרים יותר, ע"י רופאים בעלי שם, בתנאים הסטריליים ביותר של
חדר הניתוח, הינם גבוהים בהרבה. זה לא נדיר לשמוע על ניתוח שלא
הצליח, ובמקרה הטוב טעון פעולה נוספת לתיקון, או על זיהום
שהתפתח במקום וכדומה.

אין ספק כי זכות המצווה שנעשית כהלכתה, בכל פרטיה המבוארים
בתורה, עומדת לנימולים להצילם מכל פגע, ולהחלימם בקלות
ובמהירות המקסימאלית.

לשירותכם תמיד
המוהל  יחזקאל - קיין
מוהל מורשה