אני חי את תל אביב בלילה,
הזמן שהיא הכי קרה,
גם בקיץ, כשיבש וחם, היא הכי קרה...
היא מתעתעת בי, לא נותנת טיפה מנוחה,
אני אוהב אותה, אבל מפחד ממנה,
מהבדידות שתוקפת, מהאובדן,
זה לא יקרה הלילה,
אנשים מתאבדים בתל אביב,
אנשים מתאבדים בגלל תל אביב,
הם מתאהבים בה, לא יכולים בלעדיה, ואז,
ברגע שהם צריכים אותה, קצת חום וליטוף,
היא לא שם, היא נעלמת בן נהגי המוניות,
ללכלוך הבלתי נפסק,
זה לא יקרה הלילה,
לפחות לא לי,
אני אצחק, אצחיק, אהיה מאושר,
לכמה שעות טובות,
זה לא אני, זה היא,
כמו סם, עד הלילה הבא,
כי כשעולה השחר,
אצלי יורדות הדמעות,
כי כמו בכל לילה,
זה לא קרה הלילה,
לא מצאתי אהבה,
תל אביב שומרת אותי לעצמה...