אחרי שמת רצה לראות את המסע של חייו.הדליק את הטלוויזיה שכל
מלאך מקבל אחרי המוות. הדליק את ערוץ החיים וצפה במסעו.

התחיל את הדרך וכבר ראה את האופק הילדותי התקדם לעברו , ושם
מצא את עצמו
יושב בצד בכיתה א' עם דף מלא קווים ישרים צבעוניים בסדר חוזר.
בזמן שכולם מציירים קשת בענן ופרחים צבעוניים.
אחר"כ בכיתה ג' שכולם בהפסקה שיחקו אמת או חובה , הוא ישב
בכיתה וספר שוב ושוב בלי שום סיבה  את הפוגים שיצאו ממזמן
מהאופנה.
ובטקס סיום יסודי כיתה ו' שכולם השתתפו בהצגה הוא ישב ומחא
כפיים
ושהמורה שאלה: " יש תפקיד פנוי להיות הולך רחוב אתה מעוניין?"
ענה : -לא.
ושהיא שאלה: " למה לא?"
שתק שתיקה ארוכה...

עכשיו הוא מתקרב לאופק הנעורים וראה
איך בכיתה ז' כולם התרגשו מהמעבר לחטיבה ורק הוא חיכה שהיום
כבר ייגמר.
ובכיתה ט' שכולם כבר מצאו חברה רק התחיל לדבר עם אנשים מהמחששה
של בי"ס . סתם מילים ריקניות כמו יש'ך אש?
ובכיתה י"ב כשבקושי סיים את הלימודים, כולם באו למסיבה הענקית

הוא נשאר בבית וישר התחיל אימונים מהמתנ"ס לצבא.

עכשיו הוא הולך לאופק הבגרות .הולך ונופל ,קם. עדיין שותק את
שתיקתו המוזרה.הולך מגיע והכל מטושטש.

הוא דופק על הטלוויזיה בחוזקה ומנסה לסדר אותה.

ופתאום הוא רואה את הגופה שלו,שרועה על הרצפה כולם מסביב
ההורים שלו. אחיו ,אחותו,כל משפחתו ,בוכים, צועקים ,מיואשים

ובאותו רגע סגר את הטלוויזיה , סגר והתחיל לחשוב...
והתחרט , התחרט על אותו הרגע שהשתיקה - השתיקה הקטלנית,הפנימית
שעצרה בעדו להתחבר, להאמין ,להתבטא ולאהוב .אותה שתיקה שיצר
לעצמו שגרמה לו להתאבד.