פ. גלעד / ימי הגשם |
השמחה והעצב די דומים
שניהם שבריריים וזמניים מאוד
החיים זורמים הלאה
ולא מתעכבים על פרטים קטנים
חיבוקים כואבים וחונקים עד דמעות
בליל זכרונות שרוצים לשכוח
אהבה היא גלולה מרה מנשוא
ממכרת כמו סם, מכלה את הכח
כמו פרי בשל אני נופל לידייך
את מסירה ממני את כל הקליפות
לא יודע איך להתמודד עם שפתייך
שאת שפתיי שורפות בנשיקות
הכאב המתוק כשאת הולכת
משאיר אותי בלי יכולת תנועה
אחרי כמה שעות אני קם בשקט
עומד ומביט בעצמי במראה
שנאה עצמית זה דבר ממכר
וכשאין ביטחון הרע מתפאר
והחיוך שלי רק הולך וגובר
כשברור שהלב שלי שוב יישבר
כמו פרי בשל אני נופל לידייך
את מסירה ממני את כל הקליפות
לא יודע איך להתמודד עם עינייך
שאת עיניי כל הזמן מסנוורות
אני נזהר מאוד בבחירת המילים
לא רוצה להקים מהומות
כל ליל אמש היית ערה
יכולתי לדעת לפי הנשימות
ימי הגשם באים והולכים
אני יושב וקופא מקור
גרוע יותר לא יהיה לעולם
עד שהאמת אליי תחזור
כמו פרי בשל אני נופל לידייך
את מסירה ממני את כל הקליפות
לא יודע איך להתמודד עם זרועותייך
שאת גופי בלילה מחבקות
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|