הזכרונות, הזכרונות
פתאום עולים,
לאט, לאט צפים.
כל זכרון מזכיר לי אותך-
את החיוך, את המבט,
את היד הנוגעת בכתף,
ואני לא יודעת איך להשתחרר,
זה כמו כאב, עמוק, עמוק בלב,
והוא סוחף, הוא סוחף.

ואני זוכרת את החיוך, את המבט,
את היד הנוגעת בכתפי,
מרעידה את כל גופי,
מתי כבר תשבור את השתיקה?
השתיקה שכל כך מעיקה...
זו לא אותה האהבה-
משהו בי השתנה,
כמו התבגרתי ואני אחרת-
שונה.
לא כמו בעבר,
אבל הכאב כל כך מוכר
ואני רוצה לברוח,
אך הלב לא נותן לי מנוח...