הרסת כל חלק של תמימות שהיתה בי
לקחת כל פיסת ילדות שנותרה
נכנסת לתוכי כמו שד והשתוללת בפנים
חוללת בתוכי רק הרס ואובדן
לקחת ממני תקופה שלעולם לא תחזור עוד,
בודדת אותי מן העולם למטרת רווחתך האישית.
לא מכירה את עצמי כמו שהייתי בעבר,
לא רוצה לחזור למה שהייתי...
רוצה לחזור לתמימות ולילדות שלקחת ממני,
לחוסר מחשבה ולחוסר החלטיות,
לא היה לי צורך בזה,אך כעת הכל פשוט הרוס.
רוצה לחזור להיות עם אנשים ולא לקחת דברים באופן כזה כבד,
לא להרגיש שחיי נגמרים עוד מעט,
לא לחיות תחת לחצים מצידך,
ללכת לישון בלי הריב היומי והכעס השבועי... מצידך או מצידי,
בלי להרגיש צורך לשקר שקרים לבנים או פשוט להסתיר כדי שלא
תתעצבן,
בלי לנפנף חברות כי אתה מתעצבן שאין לך זמן איתי בטלפון,
בלי להסתיר מהמשפחה שלי אודותייך - ואותך בעיקר...

אני רוצה לחיות מחדש ולצאת ולהיות קצת לבד,
רוצה לשקם את היחסים הקלוקלים שנהיו עם החברות...
רוצה להיות עם המשפחה יותר ולהיות כנה ואמיתית עמם.
להיות כנה עם עצמי ולא לחיות בשקרים,
לא להיות עם בנאדם רק כי אני פוחדת מהבדידות,
לא להיות עם בנאדם כי אני משכנעת את עצמי שאני אוהבת,
כשלמעשה אני כבר מזמן לא...
לא לשכנע את עצמי שטוב לי, ולא לשכנע שהוא אוהב כשהכל מראה
שאני כלום עבורו,
לא להסתפק בכלום כשבעצם מגיע לי הכל באהבה אמיתית.
לא לתת את הכל ולהרגיש אפסית,
לא לתת לאפחד להתייחס אליי מגעיל, ולדרוש שיכבדו אותי,
לכבד את עצמי...