מסתכלת דרך החלון המנופץ שבתחנת הרכבת הישנה.
קפוא לי, קר לי, ואין לי אף אחד שיחמם לי המיטה.
אני שותקת ומנסה לשמוע קולות אחרים,
אבל שומעת רק את העכברים שנוגסים לי בבגדים המטונפים.
אני לבד בעולם, אין מי שיגן עלי.
אני מנסה לחיות אבל איני רוצה.
איפה אתה אלוקים?
אני מחפשת אחריך,
אני קוראת לך.
אתה נשאר בשלך ומעניש אותי,
אין לי מושג על מה, אבל הסבל כבר לא שווה את חיי.
אני הולכת עכשיו, נתראה בגן עדן.
שם לפחות לא אסבול.
שם לפחות אוכל לחיות.
שם לפחות אוכל להיות קרובה אל מישהו,
אבל עדיין, לא יהיה מי שיחמם לי את המיטה...