ריקי די / כמיהה |
נעה עם הכאב
עיוורת,
זרועותיה רכות ארוכות
כאורך הזמן שנתתי לעצמי.
מפלסת דרכה
אל הלא-כלום הזה
שדמותו כטעם גן-עדן נשכח
המופיע לפתע על שפתיי
ונעלם בעיניי הכבויות.
קשה ואוהבת
לא מוותרת
וגם אני-לא.
הלא מובטח פה פיצוי
על כל אותה המתנה
והחולשה,
ממנה היא ניזונה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|