(1985) אני לאט לאט גדלה. פניי משנים צורתם אחת לשבוע, והחברייה בתיכון לועגים בלי סוף ושמים אותי לקלס. רק המורה לתושב"ע - אשר החתיך, מחייך אליי לעיתים ונוטע בי תקווה.  כנוצה המתרסקת אלי קרקע. כנף. כאווז המשקשק עצמותיו בחול. ברבור. כנערה המעבירה תער בינות ירכיה. אישה. עד עולם אזעק: קישוא! |
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד. |
|