אומרים לי שאני משוגע.
לא מזמן השתחררתי מבית משוגעים, מאורע מיוחד.
החלטתי לחגוג זאת עם ידידה ותיקה בארוחה רומנטית לאורות הניאון
של התחנה המרכזית החדשה באזור האוכל. ובחגיגיות זאת אני לובש
את תחתוני המזל שלי, הירוקים.
תשע בערב אנחנו נפגשם וכמעט ריק ,לא יכול להיות טוב יותר,
מזמינים ומתיישבים ומדברים ואוכלים ושותים ומדברים ולפתע
החלטתי! הגיע הזמן, היא צריכה לדעת שאני לובש את התחתונים
הירוקים שלי, והיא צוחקת
"מה את צוחקת אני באמת איתם" אני טוען כלא מאמין שהיא צוחקת!
הרי אני לא שקרן!
'אולי היא לא מאמינה כי אני רק השתחררתי מבית המשוגעים' חשבתי
לעצמי והחלטתי להראות לה.
הכול קרה כל כך מהר, אני נעמד ופותח את החגורה הבחור בקצה
האולם זורק מבט והצחוק של הידידה פוסק, הקול נעלם, והפה נפער.
פועלת זרה עוברת עם מרק חם מאחורי הידידה שלי וגב אל גב, יושבת
מאחורי ידידתי, צעירה יפיפיה, אני מוריד את המכנס!
הידידה נבהלת קופצת ובורחת מהמקום ובדרך פוגעת בפועלת הזרה,
הפועלת הזרה מפילה את המרק החם על הצעירה היפיפיה, והבחור בקצה
האולם מבלי להתבלבל ניגש אליה ועוזר לה, התחתונים ירוקים!
שנתיים אחר כך עומדים הצעירה היפיפיה והבחור בקצה האולם תחת
החופה ואני, בחליפתי היפה והלבנה ועם תחתוני המזל שלי, לא
הוזמנתי. |
