חורף בא ונעלם
אביב הופיע וחלף
הגיע קיץ, בכנפיו
שלכת אוגוסט נשא עימו.

בחום השמש הקופחת על ראשי משוטטים
צועד חייל טרוט עיניים, שבע-מראות ייאוש.
תיק זרוק עלי כתף, רובה ביד, תקווה בלב
שב הוא אל הדרך הנשכחת, בית מבקש.

הנה עלה נשר, על האדמה נפל שדוד
טעם טעמו של חול מתוק וכאשר ראה
כי הוא לבד, הפקיר עצמו לרוח, התגלגל
הרחק מן הענף אשר אותו גידל,
עליו עלים רבים צומחים
מהם ירוקים, מהם חומים,
מתנדנדים, מתנדנדים
מן העשב מתייראים.

והנה נפל עלה נוסף אך אל קודמו לא הצטרף
עף, ריחף, נישא אל-על, חיפש דבר-מה אשר יוכל
לשמש כשביל, כדרך, להורות נתיב
במקום ענף אשר הכזיב.
והעלים הנותרים,
מהם ירוקים, מהם חומים,
אינם מסוגלים לזכור
את הנופלים לחול.

חורף בא ונעלם
אביב הופיע וחלף
הגיע קיץ, בכנפיו
שלכת אוגוסט נשא עימו.

עלים צומחים, עלים נושרים. זיכרון לא מאריך ימים.
רבים הם הטועמים טעמו של חול, עפים,
מחפשים, בורחים, אך תמיד ירוקים
חלקם זוכים לראות את זה ההלך
בעוברו, לאה, בדרך
משתוקק למנוחה,
להניח את נשקו
ולחזות בסוף דרכו.





רמלה, 25/10/2005,
מוקדש לכל הפוסעים בדרך ולכל העלים הנושרים באשר הם.