כאשר אני לצידך אושר ממלא את ליבי
אותו אושר שלפעמים חומק הוא מבין האצבעות.
אותן אצבעות האוחזות בידייך ומרגישות את ליבך,
אותן אצבעות שאיבדו פעמים רבות את הכול,
ועכשיו הן שוב מלאות.
אותה אהבה שבכל פעם שאלת מדוע היא ולא אחרת,
אותה תשוקה שלא הבנת מדוע את ולא אחרת,
אותה רצון להיות איתך ולא הבנת מדוע איני בורח,
אותה אישה שמילאה אותי והיא רק בשבילי.
לרגעים הקסומים של החיים לקחתי אותך,
להרגיש את ליבך להיות מאושר להפוך אותך למאושרת.
לכאבים שלך ולפחדים שלך למדתי לדבר ולהכירם,
כשנינו מרגישים את אותם דברים ושנינו מבקשים את אותם רגעים.
רגעים שלא יגמרו, אהבה שלא תדעך.
מילים שהיו קדושות כי נכתבו באש ונצרבו על ליבנו החשוף.
הרגשות שכל כך יודעים לומר אותם אבל
מפחדים שאינם עוד.
ויהיו עוד לשנים רבות כי נועדו הם לנו,
לנו בלבד ולא לאיש מלבדנו.
לאותו אושר ורגעים משותפים נוצרו,
כי הן המילים שלנו, הרגשות שלנו וליבותינו שלנו. |