במסדרונות האבן שבהם בכינו,
אולי לא היו אלו דמעותינו.
במסדרונות האבן בהם ביקשנו להיות לבד,
אולי לא היינו בהם לבד.
בחשכת הלילה כאשר בכינו לבדנו
אולי לא בכינו לבדנו.
ובאשמורת ראשונה שכל העולם היה על ליבינו
לא היה זה העולם שנסענו.
כאשר שמעתי את קולך
את קולי שלי שמעתי מצידו השני של הקו.
כאשר הרגשתי את עצבות ליבך,
הרגשתי את ליבי נקרע לגזרים.
כאשר ראיתי את מעור עינייך,
ראיתי את עולמי שלי מוער.
כאשר שמעתי את צחוקך באוזניי,
שמעתי את המלאכים שרים לי.
כאשר אני רחוק ממך
מבקש אני את גופך ונפשך.
כאשר אני קרוב עליך,
מבקש אני אותך לאישה.
וטיפות של מלח מעידות על הכאב
כאב המחיר שעלי לשלם, מחיר הסבלנות.
הסבלנות כדי להיות איתך להיות לצידך,
מחירה של דמעה לאושר נצחי.
ויודע אני שהזמן ירפא את כאבי שלי וכאבייך,
אני יודע שלא דמעות של מלח נלגום כאם דמעות של אושר.
ויודע שאם סבלנות והקשבה היו מנת חלקינו היום,
אושר ושמחה היו מתנותינו מחר.
וכך בוכה אני ויודע שכאבי ובכייה לא היה לשווא,
לאושר יינתן לי להיות לך לבעל.
לרגעי השמחה נפסע כדרך ארוכה היא לפנינו,
אך ארוכה ומלאה ברגעים מאושרים. |