הסיפור מתחיל בשלושה חברים צעירים ויפים שקמים ממש מוקדם
בבוקר, ב-11 וחצי על השעון. בכלל, המושג מוקדם במהלך השירות
הצבאי הוא מאוד יחסי ומוזר. חייל במהלך השבוע קם כל יום לפחות
ב6 בבוקר, ומתפקד מעולה למשך כל היום. ברגע שהוא מגיע הביתה,
אם הוא קם לפני 12 בצהריים, אז הוא "קם מוקדם", ומבחינתו
התירוץ הזה קביל להתחמקויות חברותיות למיניהם.
התסריט יהיה בערך כזה:
- "מה קורה אחי ?"
- "סבבה אחי מה איתך?"
- "וואלה הכול טוב... אתה בא לים היום?"
- "לא... איזה ים אני מת מעייפות קמתי מה זה מוקדם"
- "וואלה? מתי קמת?"
- "רבע ל 12 "
בכל מקרה, נחזור לסיפורנו. השעה 12 בצהריים, שלושת החברים
יושבים על כיסאות בחוף על שפת המים, כשלפתע מתגלה לעיננו מחזה
סוריאליסטי ונדיר במחוזותינו.
צעירה בשנות ה20 לחייה, ערומה כביום היוולדה, נכנסת לאיטה לים
ומתחילה לשחות, תוך כדי שהיא מתעלמת לחלוטין ממבטים של ילדים
מזילים ריר וזקנים עם פיות פעורים. בכל זאת, לא משנה כמה זקן
ומנוסה תהיה, דבר כזה בהחלט נותן לך כוחות להמשך היום.
החלטנו להתנהג כמו אנשים בוגרים לשם שינוי ולא לנעוץ מבטים.
מובן שאינסוף רכילויות ודימויים לא היו כוללים את ההחלטה.
דיברנו על איך זה שהיא לא מתביישת ושהיא מגעילה שהיא הולכת עם
הכל בחוץ ושזה באמת משהו שצריך לנסות ואיך אבא שלה היה מגיב
אם הוא במקרה היה מגיע להשתזף בחוף האהוב עליו.
אחרי חצי שעה הבחורה הערומה כבר לא הייתה אטרקציה, וחיפשנו לנו
משהו אחר לעשות. אחרי שהתברר לנו שאנחנו מאוד גרועים בהתארגנות
לים, גילינו מאחורינו זוג שלידו יש שקית גדולה וישנה, שמכילה
בתוכה צלחת מעופפת, מטקות ושש-בש בלוי ועוד חפצים שרק כשאתה
בים אתה מבין את הערך שלהם.
החלטנו שאנחנו הולכים על הצלחת המעופפת. אחרי שהתמודדנו עם
העניין בצורה הבוגרת ביותר,
עשינו "מ3 יוצא 1" כדי להחליט מי ילך לבקש. אני יצאתי. כעבור 2
דקות התמסרנו עם צלחת מעופפת, כאילו אין דאגות, אין צרות ואין
בחורה ערומה שהחליטה להשתזף בדיוק לידנו.
לאחר כמה דקות של התמסרות, רציתי ללמד את החברים שלי איך באמת
מעיפים צלחת מעופפת, אז תפסתי אותה, והעפתי אותה, והיא נחתה
מרחק יריקה מהחריץ של האישה הערומה. אחרי שניות ארוכות של צחוק
היסטרי ותודות לאלוהים שהיא לא שמה לב, היינו בטוחים שזה שיא
היום עם האישה הערומה, וכמה החבר'ה יצחקו שהם ישמעו את הסיפור
הזה. כמה טעינו.
בעודנו מתגברים על הפאדיחה שכמעט קרתה, הגיע הבחור שביקשתי
ממנו קודם לכן את הצלחת המעופפת, והוא אמר שהם הולכים אז הבאנו
לו אותה. ושוב השתעממנו.
אז נכנסנו לים, הלכנו מכות, זרקנו בוץ והטבענו אחד את השני כמו
שרק אנשים בוגרים עושים, ותוך כדי השתכשכות במים, אתם יכולים
לנחש מי הגיעה (ולמי שניחש שגולדה מאיר הגיעה אז שיתכונן
להפתעה בשורות הבאות).
האישה הערומה התחילה לפצוח בשיחה קולחת על עצמה, על הצבא,
עלינו, על זה שהיא הייתה חשפנית שהתפטרה בדיוק לפני יומיים ועל
זה שפעם ראשונה שהיא משתזפת בעירום וכמה מגניב לה ושהיא בנאדם
משוחרר ושאר מורשת דלאי למה בשקל.
תוך כדי אותה שיחה קולחת והמשעשעת אני שם לב שהיא מתחילה
להיסחף לכיווני, ולא כי הגאות הייתה מטורפת.
אני בתנועות אינסטינקטיביות עושה את עצמי נסחף אחורה במים וכמה
שהיא מתקרבת אני מתרחק כאילו לא שם לב, עד שהיא שאלה למה אני
מתרחק, והבנתי שנתפסתי על חם, אז הפסקתי להתרחק בכאילו, והיא
לא הפסיקה להתקרב בכאילו, והייתי בטוח שזה מן מבחן שלה לראות
כמה אני נרתע מאישה ערומה שמתקרבת לעברי ובאיזה שלב אני איסוג.
היא לא הפסיקה להתקרב, ואני כבר איבדתי הזכות להמצאת ה "אוי גם
אני נסחף" המאולתרת שלי, וראיתי שעוד שנייה היא כבר בטווח אפס
ממני, ולי אסור לצאת מעפן.
אז החלטתי שאני זורם והולך איתה לאן שהיא תרצה, היא מצידה כבר
נמצאת לגמרי עליי, ובזווית של העין אני קולט את חבריי הנאמנים
מתרחקים לאט לאט תוך שימוש בהמצאה המאולתרת שלי וכמובן תוך
חיוכים וצחוק היסטרי שנאלם בתוך המים. אני מצדי כבר מבין
שנקלעתי לסיטואציה מאוד מעניינת, ובלי שהספקתי לשים לב אנחנו
כבר מתנשקים כמו זוג שהרגע הוכרז כבעל ואישה. היה לה טעם של
סיגריות. אם יש משהו שאני לא סובל זה בנות שיש להם ריח של
סיגריות. בדיוק כמו שהיה לה. החלטתי שגם ככה אנחנו לא הולכים
לקנות מחר דירה משותפת ולחיות חיים מאושרים, אז אפשר לסבול את
זה. אחרי שניות ארוכות של נשיקה, גל מלוח הפריד בינינו, והיא
שאלה מה אכלתי, אמרתי לה שביסלי פלאפל, והיא אמרה לי כמה
שביסלי פלאפל זה מגעיל ויש לזה טעם בכלל לא כיפי. תראה את
החוצפנית הזאת, אני פה מבליג על עקרון חרוץ שלי, והיא מצאה לה
לנכון להתלונן על הביסלי פלאפל שאכלתי. שיהיה. כמו שאמרתי,
דירת החדר המשותפת בצפון תל אביב לא הייתה באופק.
תוך כדי שהיא מרגישה הכי חופשית בעולם, ואני מנסה לשחק אותה
כאילו כל יום מישהי אחרת ערומה בים מגיעה אליי ומתחילה לנשק
אותי, והיא בסך הכול אחת מיני רבות, היא התחילה לענג את עצמה
לידי תוך כדי שימוש ביד ימין שלי, והיא ביד ימין שלה, מענגת
אותי בתמורה, ואנחנו ממשיכים להתנשק. ואז הגיע עוד גל גדול
שהפריד בינינו, כאילו שפוסידון הוא הרס"ר של הים והוא מצידו לא
מוכן שמעשי תועבה כאלה ייעשו בשטחו.
אחרי שהתרחקנו בגלל הגל, היא חזרה לכיווני והתחילה להתחכך בי
שוב תוך כדי קולות נהנים מצדה ופרצוף מקצוען מצדי, ואז נזכרתי
שהיא אמרה לי שיש לה חבר, אז שאלתי אותה עליו, והיא אמרה שהוא
לא באמת חבר שלה והם רק הכירו לפני יומיים. נשמתי לרווחה
וחזרנו להתנשק. ככה המשכנו דקות ארוכות עד שהיא החליטה פשוט
שהיא קמה, והתחילה לצאת לכיוון החוף, ערומה מתמיד.
כדי לא להראות מובס ונשאר מאחור, ישר עמדתי לידה, כדי שלא יהיה
ברור מי החליט לצאת ראשון, אנחנו יוצאים, והיא מצידה מחזיקה לי
את היד ממש כמו בדרך לחופה. טיפה מלחיץ, בכל זאת, עד לפני חצי
שעה היא הייתה ה"אישה הערומה" ועכשיו היא הדבר הכי טוב שקרה לי
היום.
היא התחילה לשאול אותי כמה כסף יש עליי ואם היא יכולה לבוא
איתנו לאן שאנחנו הולכים, אמרתי לעצמי שזה קצת יותר מדיי
וסיננתי אותה בעדינות וסיכמנו שאני אקפיץ אותה לתחנה המרכזית.
שוב נשמתי לרווחה.
בדרך לתחנה המרכזית דיברנו על סרטי אימה ותוכניות שהיא אוהבת
וסרטים שחייבים לראות ושירים שחייבים לשמוע. הגענו לתחנה
המרכזית, היא ירדה, והמשכתי עם האוטו ושני החברים שאיתי לתחנה
הבאה.
לא יכולתי שלא לראות בדמיון את ההבעות פנים של החברים שלי ברגע
שאני אספר להם על החוויה הזאת.
