אהובי
נושרים מעלי.
שנים הפנו תפרחתם
וקרנו אלי בכל צבעי הקשת,
הם התהלכו סביבי על בהונות
נעו בדממה שלא להטריד בספורם.
הם הקימו מעלי חוסמי יגון
ועטפו צמיחתי בצעיפים
מפני שרידים
של הקר
הצורב.
זר
נרקיסים
שפרחו על הגבעה
קמלו ונבלו לי בהסתר
פנו מקומם לפני בואו של הקיץ הלוהט -
ואני "חלמתי בסתר שהם יקחו גם אותי אליהם".
כי
מחר שוב
יופיעו הקוצים
שארבו בהחבא וישלפו
חדם מכל צד. תחילה ינועו זקופים
ירקים ורעננים, כמו נושאים התחדשות,
כאילו בשורה חדשה, אך אט, אט יתחללו הגזעים,
גרורותיהם יפרצו אל מרחבי השדות ויכסו
את האפק בחם אפרפר
יבש ודוקר |
