ספור יין
'ויה פלצטו' אינו אלא שביל מסתלל, שאין רואים את סופו, אלא
מנחשים כי המשכו במרום ההר, שם ניבט המבצר הישן של
'מונטווקיה'. בנסיעה איטית, תוך הצצות חטופות לימין ולשמאל
יכול היה לראות בתי-מידות המתגדרים בגני-ירק קסומים ושיחי גפן
הממלאים כל פינה במדרגות ההר. החורף כילה את העלים, ואפילו
רימז על תום תקופה של גישושים הדדיים ביןמשפחת 'קטאניו' לענף
המתהווה של 'קומפלוניירי'.
האויר הצלול והשמש המאירה את ההר כמו טמנו פח כאשר בקש לפתוח
את חלון המכונית. זרם-מפלח-גוף ננעץ בזרועו השמאלית תוך שהוא
קונה לו אחיזה בשכמות שנרעדו מחמת-הצינה.
לפני כמחצית השעה רק עזב את ביתם של ה 'קומפלוניירים', מצוייד
במעטפה חומה המכילה את שטרי המכירה ומסמכים נוספים שעליו
להחתים את קטאניו הזקן.
ביתם של הקומפלוניירים נבנה במדרון העצום ממערב ל'קשינה ג'מלה'
הלוחכת את 'קאזאטנובו' ומסמלת את המפגש בין העיר לכפר. על אחת
הגבעות העוטרות את הקשינה הקימה המשפחה מבנה תעשייתי רחב-מידות
שמיכלי נירוסטה הקיפו אותו מכל עבר.
שנת אלף שמונה מאות תשעים ושתיים הייתה השנה הגרועה ביותר
לחקלאים של חבל 'אגראטה'. במשך שבועות רבים כיסה ענן אבק את
הערים הקטנות לאורך הציר של קאזאטנובו-רובייתה. באותה שנה,
ללא כל הסבר מדעי המתקבל על דעתם של מלומדי האיזור, בדיוק
באותה שנה לא נתנה הגפן המקומית ולו עינב אחד. בתום עונת
הלבלוב ובטרם התעצבו קורי-משרג-האשכולות-הזעירים לידי אשכולות
מיוחמים נוטפי ערג, בדיוק באותה שנה ובדיוק בנקודה הזו של
אשכולות בטרום בגרות, בדיוק אז... יבש גבעול, יבש עלה, יבשו
הפארות, יבשו גזעים עבותים, יבשו שורשים עד קצה נימם. ולא
נותרה זמורה אחת לפלט.
קטאניו, כמו להכעיס, מצא בכל חלקה טובה את שלפניו לא ראה איש
דבר. היין של מונטווקיה אינו אלא נסך פלאים הבא מן המבצר הקדוש
שבראש ההר. את זה קטאניו קלט מיום שנתבררה לו דעתו. למרות
האיסור המטופש להעביר זמורות מחבל ארץ אחד אל משנהו, סחר
קטאניו עם חבלי ארץ במערב עד ליגוריה בדרום עד פירנצה ואפילו
עסקאות מתווכות עם דרי-הווילות של ראשי הטוסקנינים. זמורות
מונטווקיות היו כמטבע העובר לסוחר.
ובדיוק באותה שנה אומללה. היו זמורותיו של קטאניו מהלכות
באורחות סחר אל חקלאי החבלים השכנים ואף מעבר ל'לומברדיה'.
ככה רק מספרים. זאת אגדה שמתהלכת לה בחבל. אפילו היו מכנים את
המבצר: "קסטלו דה-קטאניו". עתוני אותם זמנים ידעו לספר, כי
עושרו המופלג בא לו משהשיב את הזמורות לעצמו. והיה מוכרן טיפין
טיפין ומשקלן זהב.
משמצא את הקנטינה של 'קטאניו' ותיק המסמכים לפות היטב בחיקו
קרב אליו ובתנועה קצרת-טווח ספק הושיט ידו ללחיצה ספק מתח גופו
בעמידת משמר, פלט כחכוח קל, "אני נשלחתי מהקומפלוניירים", לחש,
ורעם ה'בונג'ורנו' של קטאניו הזקן מלאה את החדר. "טוב שבאת"
התגלגל קולו של הזקן.
התיישבו שניהם.
חקלאי, יינן, כורם, חבתן, מפוקק, גוזם, זומר. במשפט העם, כמשפט
העם, אין ולא היה שמח ממנו. דמו שכך. דמי אביו קהו.
בקש להניח את המסמכים לפניו, נטל משקפי קריאה מעוטרים
באבני-חן, והחל ממלמל: "בהסכמת הצדדים... מרום ההר עד שיפולי
ה... ובתוכן החלקות של פטרוציו ואלברטיני... קשינה ג'מלה,
קשינה קוראדה... ובנוסף... ובהסכמת... ולא יוכל לעשות שימוש...
ויסיר את שלטי ה'קטאניו' מהקנטינה... מהדרכים המובילות
לרובייתה, ממדריך הטלפון... ולא יעשה... אלקטרוני... גם אם דרך
צד ג',,, קומפלוניירי... קטאניו... קומפלוניירי... קטאניו...
קטאניו... קטאניו"
משמכר את שמו כמו באו אל אחרית כל ייסורי האב. וירדה האגדה עד
שוליה של קזאטנובו והתמקמה בצינורות הנירוסטה ובמיכלים של יקב
'קטאניו את קטאניו' ((Compalonieri . | 