ועם האור הראשון של הבוקר
אני יכול לראות אותנו קורסים
כמו מגדל שאין בו תכלית
את מביטה בי
אני יודע
כול המחשבות נעות ממך אלי
אני יכול לדעת מה את חולמת
אני יכול לראות מה את מרגישה
עוד מעט
נפתח את הרדיו ונשמע
על המהפכה שבדרך
כמה פעמים, שמענו ונשברנו
מביטים החוצה, איך העולם חי
ושנינו טובעים
תמונות על השידה, היינו פעם
איך האדם הופך לזר, למי שהוא היה?
אם אושיט לך יד, את ודאי תשאלי
לאן הגענו
חלומות על אושר התפוגגו
גם הסיכויים השתנו, ואנחנו כבר לא מהמרים
לעיתים שאת מתרחקת
אני מנסה לחשוב על זמן אחר
גם אז אהבתי אותך בלי להרגיש
כמו במכונה, שנעה בלי לדעת לאן
תביטי בשעון
יש לנו עוד סיבוב לעבור
ובערב שניפגש, כמו במקרה
נביט החוצה, אולי משהו ייכנס במקום
מביט על התמונות שעל הקיר
איך הפכנו זרים, למי שהיינו פעם?
את מזכירה, בית עם גדר
איך היינו בורחים
ואני נתקע עם כמה שורות של שיר
ברדיו מדווחים על זה שניצח, וזה שתמיד מתפרק
שאת מחייכת, אני מבין מה הוא עובר
מאחורי גבך, אני נעמד
מחכה שמשהו יקרה, אולי יום אחד עוד נרקוד
אולי התמונות ישתנו
בלילות שקר, אני עדיין מחכה שמישהו יאסוף אותנו
השארנו על הכביש, את המציאות שלנו
כתובה בתוך מחברת, ננעלת לאט
כמו שהיינו רוצים
אני זוכר שפעם דיברנו, לילה שלם
לא ידענו אם נוכל אי פעם לעזוב
דמיינו בית עם כלב קטן, ושני ילדים שמשחקים בחול
אחר כך אני זוכר שתיקות ארוכות, ערוצים מתחלפים
ואת שנינו נעמדים מול החלון
את החזקת את הסיגריה
לא ידענו לדבר כול הלילה
גם בחדשות דיווחו על המהפכה שכשלה
לעיתים זה מה שנותר מאיתנו