נאור צור / זהו אני בבית... |
עיניי נדלקות למראה הטיפות
שמיים זרועי כוכבים
חשיכה מתוקה אין קול או צעקה
השלווה שלה חיכיתי
הקור שלו ציפיתי
מתחת לפוך, גוף חם שוכב לצידי
לקום בבוקר עם חיוך טיפשי
הפרא שבתוכי הופך לאנושי
עוד נשימה מהאוויר הנקי
עוד שאיפה מהעשן הלבן
זהו אני בבית...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|