ישבתי בביתי.
בסלון, ראיתי טלוויזיה.
פתאום שמעתי "בום" גדול. בום כזה בחיים לא שמעתם.
הסתכלתי מהחלון.
בקושי ראיתי משהו. הכל היה אפור.
הכל היה מלא באבק, ואבנים וזכוכיות עפו לכל מקום.
פתאום הפסיקו את התוכנית שראיתי בטלוויזיה והיה עדכון חדשות.
בחדשות אמרו שהתרסק מטוס על התאומים.
והבנתי שמשם הגיע ה"בום" הגדול.
התקשרתי מיד לאמי לעבודה. אמי עובדת שם- בתאומים, והיום אבי בא
איתה לעבודה.
ענו, ואמרו לי שהפיצוץ היה במגדל השני, ועכשיו מפנים את כולם.
כ"כ שמחתי שהיא לא נפגעה.
לאחר 20 דקות-בערך, שמעתי עוד בום, מחריש אוזניים.
בחדשות אמרו שהתרסק עוד מטוס והפעם על המגדל השני.
כ"כ פחדתי.
התחלתי לצרוח מרוב פחד, ופרצתי בבכי היסטרי.
אמא שלי הייתה בבניין השני, ודווקא היום מכל הימים גם אבי בא
איתה לעבודה.
אבל המשכתי להיות אופטימי חשבתי שאולי ורק אולי, הם הספיקו
להתפנות.
כ"כ פחדתי.
בטלוויזיה הראו את המגדלים, וראיתי אנשים קופצים מהחלונות
בבניין, היישר אל המוות.
לא הבנתי למה הם עושים את זה לעצמם!
ושוב היה עדכון חדשות והפעם על ההתרסקות בפנטגון.
ואני יושב לי בבית מפוחד כולי.
לאחר מספר שעות כשהיה כבר לילה, ראיתי שאבי ואמי לא חוזרים.
חשבתי על הגרוע מכל.
ניסיתי להתקשר, אבל הקווים נותקו.
ואני יושב לי מפוחד בבית- לבדי.
ראיתי עדכוני חדשות בטלוויזיה עד שנרדמתי.
לפתע התעוררתי, היו דפיקות חזקות בדלת.
חשבתי שהם הגיעו, ושהם בסדר.
פתחתי את הדלת, זאת הייתה רוזה, השכנה, אהבתי אותה כ"כ היא
הייתה כמו אמא בשבילי, היא אמרה לי שיודעים בוודאות על מותו של
אבי, הוא קפץ מהבניין וזיהו את גופתו.
פרצתי בבכי וטרקתי לה את הדלת בפרצוף התחלתי לצרוח אליה שהיא
משקרת לי ושזה לא נכון, ושהיא רוצה לעשות לי רע בכוונה.
אבל ידעתי עמוק בליבי שהיא לטובתי.
היא תמיד התייחסה אליי כאילו אני הבן שלה, היא אהבה אותי כאילו
אני בנה, הבן שאף פעם לא היה לה. היא עקרה ואינה יכולה להוליד
ילדים, והיא תמיד התייחסה אליי כאילו אני בנה.
ואני יושב לי מפוחד מעבר לדלת בוכה.
היא הציעה לי לבוא אליה, לאחר כמה שיכנועים הסכמתי.
נשכבתי אצלה בחדר שינה ונרדמתי.
יום למחרת התעוררתי. היא אמרה לי שיש לה חדשות רעות, שאלתי
אותה מה הן והיא אמרה לי שמצאו את גופתה שלי אימי מתחת
להריסות.
התחלתי לבכות ולצרוח.
היא חיבקה אותי חזק, כמו חיבוק של אמא.
והבנתי שהיא הבנאדם היחידי שאני יכול לסמוך עליו עכשיו.