היא מגיעה לכיתה, חמש דקות איחור, יום ראשון ללימודים.
שתי נקישות עדינות והיא פותחת את הדלת מבלי לחכות לאישור.
זורקת מבט חטוף בכיתה.
המרצה, גבר בן 30 אולי 35 עומד שם בין הלוח הלבן ומקרן ה-DVD
החדש. הוא מסתכל עליה.
היא מחזירה לו מבט ומחייכת חיוך  של "עלק" נבוכה. מסיטה את
הראש שמאלה ובמבט מלא ביטחון סורקת את הכיתה החדשה.
העיניים הקנאיות של בנות מינה ננעצות בה, דוקרות אותה. בלי כאב
היא מאתרת את מקומה בסוף הכיתה בצד שמאל ומתקדמת לעבר המעבר
שחוצה את הכיתה. אחד הסטודנטים, נער יפה בן 23 שער שטני מחומצן
בתספורת פרועה בוחן אותה ולוכד אותה בזווית העין. והיא, לא רק
מתוך נימוס, מסתכלת בו. אסור לה לחייך.
היא מגיעה לשורה שלה ונעמדת, מישהו מפריע לה לעבור. הוא מסתכל
עליה, יש לו מבט מבויש, הוא משפיל את עיניו וקם ממקומו. יש עוד
שלושה כסאות ריקים בשורה, היא מתיישבת כמה שיותר רחוק ממנו.

השיעור כבר התחיל לפני 20 דקות אבל לה אין ראש ללימודים. לשטני
קוראים נועם, היא יודעת את זה כי המורה הקריא את השם שלו,
בדיוק בשנייה שהיא נכנסה לכיתה. נועם עכשיו מסתכל עליה, היא
מרגישה את המבט שלו, אסור לה להסתכל עליו.
עוד שעה נגמר השיעור הראשון, בהפסקה,  הוא יבוא וידבר איתה,
הוא ישאל אותה מה היא חושבת על השיעור,  על המרצה, אולי הוא
אפילו יספר לה בדיחה, כדי להראות לה שיש לו ביטחון. ואז הוא
ילך לדבר עם חברים, קרוב לוודאי כאלה שהוא הכיר רק היום, רק לא
להראות לה שהוא יותר מידי מעוניין.
היא תתיישב בצל עם משקפי השמש DG החדשות שלה, היא תסתכל עליו,
מהצד כזה, דרך הזכוכיות הכהות. היא יודעת שהוא יודע שהיא
מסתכלת, אבל אלה כללי המשחק.
בשיעור הבא הוא כבר ישב לידה, מדי פעם הם יחליפו כמה מילים,
הוא ישאל אותה מאיפה היא ובת כמה ומה לעזאזל היא עשתה בצבא,
כאילו באמת אכפת לו. אנשים כמהו היא מכירה בעל פה. ובכל זאת
סביר להניח שהיא עוד תצא איתו, אולי כדי לא להרגיש לגמרי לבד,
או אולי כי הוא מתאים לחצאית החדשה שהיא קנתה ב-ZARA.

היא בת 23, שער חום בהיר ועיניים כחולות נוצצות, היא לא ממש
גבוהה ולא ממש רזה, אבל יש לה מן יופי ישראלי כזה, שנכנס בדיוק
לרווח שבין בר רפאלי ליעל בר זוהר.
זה כבר אמצע השיעור השלישי ונועם מדבר, היא כבר לא מקשיבה, The
usual cheap chat כבר לא ממש מעניין אותה וגם השיעור לא, אם
אפשר לקרא להסבר של סילבוס שיעור. היא רוצה לחזור הביתה.
בערב אם היא עדיין תרגיש לבד היא תלך לבר בשנקין  ותזמין
קוקטייל ב-35 שקלים. תשתה אותו לאט בצד של הבר. מישהו יבוא
לשבת לידה עם חצי ליטר Guinness , היא תיתן לו לשלם ולהחזיר
אותה הביתה, הוא ינסה לנשק אותה והיא תסרב, הם יחליפו מספרי
טלפון לכל מקרה.
היא תעלה במדרגות ותפתח את הדלת, הבית חשוך, היא תעלה לחדר
ותסתכל במראה.
היא שונאת אותו, את המראה שלה, המראה הזה שגורם לבנים להתמגנט
כמו זבובים לחרא.
היא שונאת אותו, את המראה שלה, המראה הזה שגורם לבנות
להסתנוור כמו אלי לוזון ביום קיץ.
היא תלך לישון ולפני שהיא תירדם היא תחשוב על מישהו שרואה אותה
באמת, שרואה כמו שהיא, ערומה, לא במובן הפיזי.
כמוני, רק שהיא, לא רואה אותי.