מלחמות עיניים של שעות
נגיעות קטנות על הלחי
ללכת בגשם לתיכון שלך ולומר שהתבטלה לי שעה אפילו שלא
למלמל מילים על רגשות לתוך הנעל שלך ולברוח
לילה שחור ירח מלא בקבוק טקילה נשיקה ראשונה
למלמל מילים על רגשות לתוך הלב שלי ולראות אותך בורח
לאבד שליטה מול כל העולם
לשבת מולך ולא איתך
המכונית שלך עושה סביבי סיבובים
לסמוך רק על עצמי ולגשת
לקבל ממך הודעות בבית ספר
לדבר איתך בטלפון על החלון שלי באמצע הלילה
לריב איתך על שטיות
לחלום איתך חלומות גדולים
לנשק אותך רגע לפני שהחורף מתחיל
לעלות על אוטובוס שיקח אותי רחוק ממך ובעיקר מעצמי
לחזור הביתה כשאתה לא מחכה לי
להתבלבל לשנוא ולאהוב באותו זמן
להבין שאולי כבר לא תחזור אליי שוב
לדעת שאולי זה נגמר
להתגעגע
להרגיש ריקה
לדעת לומר לך תודה

הדבר הכי כואב באהבה ראשונה זה שהיא נגמרת, ואז קשה לדעת אם
משהו היה כמו שחשבת שהוא היה.
אבל אז אני מסתכלת אחורה ומבינה שוב, שאתה הדבר הכי אמיתי שהיה
לי.
ואני לעולם לא אצליח להסביר לאף אחד מה בדיוק היה שם, אבל אני
יודעת שאהבתי אותך מהלב והנשמה והייתי שלך.
ואני כל הזמן מוצאת את עצמי אומרת שעברתי הלאה והתגברתי, וזה
קשה לפעמים עוד להודות בפני עצמי שאני עוד רוצה את החיבוק שלך
ולפעמים בשקט עוד מחפשת את הפנים שלך, בודקת את הפלאפון, אולי
בכול זאת שלחת הודעה.
וכשמגיע לילה, ולילה קר כמו הלילה...
אני עוד תוהה איפה אתה, מקווה שטוב לך, מלטפת את הצלקת שעל הלב
שלי, ומייחלת שעוד תבוא ותחלים אותה...