עד שהלב שלי יקפא וידום,
עד שימצא לו מקום
בבית הקברות ללבבות,
עד שאוכל להיות כמו כולם -
למצוא את השגרה שלי
בלי שהלב המורד והאלמותי שלי
ינצח על הסערות שפוקדות אותי.

עד אז דרוש מנגנון לסילוק מחשבות,
דרוש אספן רגשות -
שיבוא פעם בשבוע, אולי פעמיים,
וירוקן את הלב שלי ואותי
עד לשלוה ממוצעת,
כמו שאר השורדים בפארק החיים.


25/0/01, מונטה זומה, קוסטה-ריקה