פקחתי את עיני ראשיתו של חודש מאי
נחרדתי לרדת אל הרחוב הסואן
שכנה שלי דפקה ביקשה סוכר
אמרתי די לחכימא ברמיזה ושלפתי סוכריית מותר

ניחוח המנוע עירפל את כל חושי
עוד כוס קפה שישי בבוקר להתפנן
דיפדפתי בעיתון סיפורים לסוף שבוע
ואמרו שמשיח הרוצח לא צריך כבר לאונן

מעבר לחלון עמלו קשה הגוררים
כחול לבן אדום לבן אפור העיקר שנהנים
הפלאפון רטט לפתע "בו, יש לי הודעה"
'מודעות אבל בזול הנחות לראשי הממשלה'

פרוסה של לחם חי שינקין צהובה
בצל מלפפון קצת ריסוס ועגבניה
השכנה שמעבר מגלגלת את התריס
ואני את הסיגריה ואל הפה מכניס

צועד בטיקסיות לרגעים של נוחיות
נגמרו התירוצים למנוע לא אוכל
צ'כוב מתאר עוד תמונה של מציאות
הכל יוצא ברצף לא פיספס ולא בחל

מתלבש והעורבים מתאמנים על התשיעית
משקה את השותף מרותי עליו משליט
נועל הדלת לחוץ אל יום רחב
במדרגות עומל לו כושי העונה לשם אחאב

מיסים ופרסומות כמו מבול על התיבה
צועדת לה ממול אני מרגיש לא נוח
כבול ולא יודע איך לאמר מילה טובה
אל זו הסערה שמשדרת כוח

חתול נוהם על פח לוהט
אויב פורק סחורה
פה אחיי משהו עצבי מורט
האם זה רוע הגזירה?

אוחז ביד הספר בדרך למשכן
ליד הרכב הפקח "בוקר דוח" הוא ממלמל
מביט אל השמשה גזיר נייר ראשו מורכן
ממשיך אל הרחוב בבואי להתפלל