שני דברים שאדם שמנהל רשימות שחורות חייב להיות בטוח בהם:
1. שהוא לא הרוצח ושאין לו מושג מי כן.
2. ששם שנמחק מהרשימה לא יצוץ פתאום.


אני מתעוררת בצהריים מהצרחות של רותי - השכנה, שצורחת על הבן
שלה שיהיה בשקט כי הוא מעיר את אבא - השכן, שזה באמת מה שהעיר
אותי וגם סתם משפט עם כפל משמעות שלא קשור ממש לסיפור.

דבר ראשון שאני עושה זה להדליק את המחשב בתקווה  לקבל מייל
מתומר, הוא טס לפני חודשיים להודו והבטיח שהוא ישלח לי פעם
בשבוע אות חיים אלקטרונית.                                  
   
תומר שלח אות חיים אלקטרונית גם היום, איך אני שמחה.
אחרי זה הלכתי לשטוף את הפנים, לא זוכרת למה אבל יש לי חתך
עמוק בראש.
אני מתחילה לשחזר מה קרה, אם היה פה מישהו, שדדו אותי ,אנסו
אותי, חתכתי את עצמי.
בסוף אני מחפשת את היומן פותחת בעמוד הראשון של היומן, את כל
העבר תלשתי ואז אני נזכרת.
שיט שיט פאק פאאאאק פאק.
אני מתחילה לקלל את עצמי וגם את אמא שלי,  לא משהו ספציפי, סתם
שהיא זונה, ואיך זה שיש לי חתך ושאני סתומה,זונה ומפגרת.
איך שכחתי...
אתמול רצחתי את הבוס שלי.                                    
       

תכננתי את היום הזה  שלושה חודשים, כל פרט ופרט.

אני לא זוכרת מה קרה אבל עכשיו זה לא כל כך משנה לי, העיקר
שסיימתי את הרשימה השחורה השנה,
לפני כיפור, ככה אפשר להתחיל את השנה החדשה ברגל ימין.

בשנה הבאה, אני אפתח את הרשימה עם רותי, השכנה.
וביום שאחרי לא יהיה מי שיעיר אותי.
למרות שלפעמים אני די חייבת לה תודה על זה,

היא מקסימה, כמו הבוס שלי, הוא בדיוק התקשר אז נזכרתי בו,

לא הספקתי לענות, הוא בטח התקשר לאחל צום קל..
חמוד.