אני מתעוררת. מסתכלת סביב, מבינה שאני ערה. אני ערה לעובדה
שאני ערה אז אני מחליטה לקחת שליטה על הנעשה איתי. אני חוזרת
לישון.
12 בצהריים. הגוף מתמרד, דורש את שלו על פי טבע. פיפי. קפה.
סיגריה. מוסיקה.
אולי משהו שמח ? לא.
קקי. סיגריה. עוד קפה ? לא. מקלחת.
צלצול זר, אני נבהלת. תירגעי. זה הטלפון. הלו ? הכל בסדר ?
תהנה. תהני. שקט.
מה ללבוש. פתאום חם. טלפון. אני כבר מכירה את הצלצול. האמא. כן
הכל בסדר. סרט יהיה נפלא. חמש וחצי.
סיגריה. אולי לאכול ? לצאת מפה. לעשות כלים.
בדרך. שמש. שאריות של שלג. טלפון. אוקיי, תודה. האבא, האישה
התינוק. אם לא הייתי אני - מי הייתי.
ועכשיו למהר. סרט על אהבה בגיל שישים. כולם צוחקים. אני חייבת
פיפי. יכולתי להיות הוא אם לא הייתי אני. יכולתי להיות היא.

ללטף לה את הראש עכשיו. להעביר אצבע על טבור. השקע שמאחורי
הברך. להריח אותו.
לשון על צוואר. לנשוך קצת בעדינות, קצת בפראות. לא לחשוב.
להיכנס בבת אחת. להצטער על זה.
להיכנס לאט לאט, לא לרצות שזה יגמר. לדחוף את הראש אל בית
השחי, להתמסר לחום, לאסוף פיטמה אל השפתיים, לשפשף בעדינות.
להתרכז בנקודה המסוימת. להתרגש. לתת לזה לשטוף הכל. להתיז
טיפות דביקות עכורות. להגיד "אה זה טוב". לא לבכות.

חושך. ריח של משהו חרוך. צרחות של גור חתולים. קר ולח. קול
חבטה. דממה.
כואבת לי הבטן.
מדליקה את האור לגלות למה שקט כל כך. רצה לאמבטיה. מקיאה.
למה הכרית רטובה.
פותחת ספר, סוגרת ספר.
עוצמת עיניים וצוללת לשינה מחרישת אוזניים.

אני מתעוררת. מסתכלת סביב.