אני כועס עלייך. כן חשוב לי שתדע שאני כועס עלייך. אולי כולם
סלחו לך,
ומחלו לך מזמן. אבל אני כועס עכשיו.
זה נראה לי אגואיסטי לקום ולעזוב ככה פתאום. ואתה יודע שלא
בגללי.

זה בכלל לא בגללי. הרי כמעט שלא הכרנו. אולי ראינו אחד את
השני, אולי שמענו אחד על השני,אבל אנחנו לא ממש מכירים אז למה
אכפת לי כל כך, אתה בטח שואל.
אכפת לי כי אני כאן ואני רואה מה קרה כאן מאז שעזבת. אולי אתה
כן יודע מה קורה אבל אנחנו, שנשארנו מאחור, צריכים להתמודד עם
זה.
וכשאני רואה את הנערה היפה הזאת שאיבדה אותך בגיל כל כך צעיר,
וכשאני רואה שבכל רגש שעיניה מביעות ישנה גם עצבות מסוימת, אני
רואה מה השארת בה.

היית חשוב לה מאוד אתה יודע? יותר ממה שאדם יכול לדמיין לעצמו.
ואז הלכת. היא איבדה אותך.
אבל אתה לא צעצוע ולא סוכריה.
ואי אפשר לקנות חדש.
ופתאום עולים הפחדים והחששות וחרדת נטישה.
והיא תחשוב עלייך הרבה כי היא אף פעם לא תבין למה הלכת.

אז אולי יום אחד היא תפגוש מישהו שיתקן הכל. את כל הפחדים
והחששות. מישהו שיאהב אותה כל כך עד שהיא תבין שלא יכול להיות
שעזבת כי לא אהבת אותה.

עזבת בגלל שלפעמים קורים דברים שאין לנו שליטה עליהם באותו
רגע.
אבל זה לא ממש נכון. כל הדברים נגרמים הרי מסיבה ותוצאה. וגם
אתה הובלת את עצמך במסלול הסיבות שהביא אותך לתוצאה הזאת,
והביא אותה לתוצאה אחרת.
אולי אתה חושב שזה לא ממש קשור אלייך כי גם לה יש את הבחירות
שלה. וזה נכון אבל היא בוחרת להמשיך לחשוב עלייך ובגלל זה אתה
עדיין חלק חשוב ממנה. אתה מבין. כי היא פה והיא חושבת עלייך אז
אתה חלק חשוב.

גם לי למשל יש מסלול סיבות ותוצאות. ככה נפגשנו אני והיא.
ועכשיו אני אוהב אותה, ואני אדאג לה. כי לה מגיע הכי טוב
שבעולם. אני מקווה גם שהיא לא תכעס עליי שפניתי אלייך רציתי רק
לידע אותך על ההשפעה שלך על העולם. מישהו פעם אמר לי שכשעוזבים
לא משאירים כלום בעצם. היום אני יודע יותר טוב.
כשעוזבים ההשפעה שלך על העולם רק מתחילה.

ואולי זה רע לפעמים ולפעמים זה טוב. ואני כנראה כועס עלייך שלא
לצורך. זה לא אשמתך בכלל ואני פשוט כמו כל אחד מרגיש שזה פשוט
לא פייר שהלכת לה כי מגיע לה אותך. אבל זה הכל סיבה ותוצאה,
סיבה ותוצאה.