|
ישבתי אני זוכרת
בפינה שקטה של לא אלוהים
בלי שום הרגשה
משוחררת
הרגשתי אני זוכרת
בדידות נוראה של חוסר מוצא
כל אורות הניאון כמו הובילו
לכיוון אחד של שומקום
צעדתי אני יודעת
צעדי נבלעים בערוגת הכרובים
הסוף מספר לי
נגמר. |
|
|
- "סליחה, מה
השעה?"
- "אין לי זמן". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.