|
ישבתי אני זוכרת
בפינה שקטה של לא אלוהים
בלי שום הרגשה
משוחררת
הרגשתי אני זוכרת
בדידות נוראה של חוסר מוצא
כל אורות הניאון כמו הובילו
לכיוון אחד של שומקום
צעדתי אני יודעת
צעדי נבלעים בערוגת הכרובים
הסוף מספר לי
נגמר. |
|
|
אני מרגיש כאילו
שהלכה לי הבמה!
פרופ' ירמיהו בן
יהודה, בתגובתו
על מעשה היוצר
הדביל מהטכניון
שהרס את הרוח
הטובה של הבמה,
והוציא את המרצע
משק האשכים שהוא
נמנם בו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.