[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יהודית גרין
/
אחריות יקרה - פרק 7

כשקווין הגיע העובדת של קייטי אמרה לו שהיא ראתה את קייטי
הולכת בוכה לשירותים לפני שעתיים ושמאז היא לא יצאה, קווין הלך
מודאג לשירותים ודפק על הדלת.
"קייטי את בסדר?"
"כן אני תוך 2 דקות יוצאת".
בבית קווין אזר עוז ושאל את קייטי למה היא בכתה.
"קייטי, המזכירה שלך סיפרה לי שבכית שעתיים הכול בסדר?"
"כן ברור, מג ילדה בת, קוראים לה איימי"
"או... אני מצטער. את בטח חשבת על ההפלה".
"כן, ומאד הייתי רוצה יום אחד לדעת על מה בדיוק אתה מצטער,
ולמה אתה לא מוכן שיהיו לך ילדים, ולמה אתה מתעקש על זה עד כדי
כך שהיית מוכן להקריב את הנישואים שלנו בשביל ההפלה הזו."
"זה... זה פשוט ככה"
"או, איזה תשובה פשוטה תמיד התשובה הפשוטה הזו".
"אמרתי לך, יום אחד אני אוכל להסביר פשוט..."
"פשוט לא היום".
קייטי הסתובבה והתחילה ללכת לחדר השינה, וקווין נראה מוכה
בסלון.
"את תלכי אליה?"
"לא, לך יש 3 חודשים עד הבחינה. אני אנצל את העומס שלך לגלגל
את העסק. עוד 3 חודשים נלך שנינו ונעשה חופשה קצרה לפני שתתחיל
לטחון שעות במשרד."
"כן, אני אהיה חייב לטחון אם אני רוצה להיות שותף תוך 3
שנים."
"ועוד שלוש שנים נוכל להתקדם."
"נראה."
קייטי הוציאה אנחת צחוק מיואשת.
"נכון, שכחתי, הכל מעורפל בעתיד".
קייטי הגיעה לחדר השינה, וקווין ישב על הספה, נראה מיואש.
אחרי זה נראה שהזעם עבר, וקייטי וקווין חזרו לשגרה של עבודה
בימים, ולילות של תשוקה בבית, וככה העבירו שנה, עד שבוקר אחד,
אחרי לילה של אהבה, הטלפון העיר אותם ב-7 בבוקר.
"קווין, תלך לענות, חמוד".
"לא. הטלפון רחוק וקר ואת קרובה וחמה, אני נשאר איתך במיטה".
"זה יכול להיות חשוב".
"את הכי חשובה עכשיו".
"קווין, השעה 7 בבוקר, זה חייב להיות משהו חשוב",
"טוב, אני אלך, אבל שאני אחזור תהיי חייבת לי בגדול".
"שוב?"
"אה אה".
קווין בחוסר התלהבות מוחלט ענה לטלפון המצלצל,
"הלו?"
"קווין?"
"דין, הכול בסדר?"
קווין ישר הסתכל על המיטה וראה את קייטי קמה מודאגת,
"לא ממש, אני שמח שאתה ענית. אתמול בערב הקריסטלים יצאו לאכול
במסעדה והיה שם שוד, היו יריות והם... הם נהרגו"
"שניהם?"
קווין ניסה להעלים חלק מההלם מפניו, אבל מהמבט שלו קייטי ידעה
שאלו חדשות רעות
"איך מג מחזיקה מעמד?"
"היא שבורה, ממש כמו שקייטי תהיה."
"אני אדאג לקייטי, דין, אנחנו נגיע בקרוב."
קווין הלך בכבדות בחזרה למיטה מנסה למצוא מילים.
"קוו?"
"אני מצטער חמודה, אין לי מילים אפילו לספר לך, אז אני רק אומר
את זה, ההורים שלך יצאו למסעדה אתמול והיה שוד הם... הם
נהרגו"
קווין ראה את ההלם על הפנים שלה ואת הדמעות מופיעות הוא חיפש
תגובה אבל קייטי הייתה בשוק אז הוא המשיך.
"שניהם נפגעו מהיריות. לא יכלו להציל אותם. דיברתי עם דין,
אמרתי לו שאנחנו בדרך, את ואחותך תוכלו לתמוך אחת בשנייה ואני
ודין נוכל לעשות את כל הסידורים".
הזיכרון של הנסיעה החזיר את קייטי להווה, איך הנסיעה הזו דומה,
ואיך הפעם האובדן נראה הרבה יותר גדול. הפעם היא איבדה את מג,
המשפחה האחרונה שנשארה לה, ופתאום גל אחריות שטף אותה. הזיכרון
באחריות הזו החזיר את קייטי להלוויה, ליום בו היא הבטיחה
לאחותה את מה שעכשיו עתיד לשנות את חייה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
דווקא כשאין לי
משהו שנון להגיד
מפרסמים לי את
הסלוגן...




המטיף תוהה


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/2/06 15:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יהודית גרין

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה