יפית שפירא / כשיש כח |
אני קמה מהכסא הנוח,
מעסה קצת את הכתפיים,
ומזיזה את הידיים.
לפעמים, כשיש לי כח,
אני מנסה לנקות את המוח,
מתחילה מבחוץ - שוטפת פנים,
מצחצחת שיניים,
ממשיכה לבפנים - דופקת את הראש,
מפצחת לשניים.
כשאין לי כח,
אני יושבת באיזו פינה חשוכה,
עם כתפיים שפופות,
ועיניים בוכיות.
כשאין לי כח,
אני לא מבינה כלום,
אטומה.
כמו חרסינה שבורה.
היום אני ניטרלית.
חסרת כח לאתמול,
ובעלת מספיק כח למחר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|