שירה יצחקי / מותה של אדמה |
שמיים מבכים את מפלתה
כשהרכבת מתרחקת
צופרת לאיטה
והצרחות, נידמות גם הן
גוועת היא במעט
מבכה את מות ילדה הקט
ולרגע נדמה, הנה בא הרוגע
אך הדממה, היא הנורא מכל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|